יוגה תרפיה רגשית

יום אחד הביט העקרב סביב, על ההר שהיה ביתו, והחליט שהוא מוכן לשינוי. בעקבות כך יצא לו למסע דרך יערות וגבעות. הוא טיפס על סלעים ותחת שיחים ולא עצר עד שהגיע לנהר.

הנהר היה רחב ידיים ומהיר והעקרב עצר על מנת להעריך את המצב. הוא לא הבחין בדרך בה יוכל לחצות את הנהר. הוא רץ במעלה הנהר ובמורדו, בעודו מהרהר על האפשרות כי יאלץ לשוב על עקביו.

לפתע הבחין בקרפד היושב מעברו השני של הנהר, תחת שיחים על שפת פלג קטן. הוא החליט לבקש את עזרתו של הקרפד.

"שלום לך מר קרפד!" קרא העקרב אל מעבר למים. "האם תואיל בטובך להעבירני לעברו השני של הנהר על גבך?" . "ובכן, אדון עקרב, כיצד אדע לבטח כי אם אנסה לעזור לך, לא תנסה אתה להרוג אותי?" שאל בהססנות הקרפד.

"איך תדע?", השיב העקרב, "כי אם אהרוג אותך, אז נמות שנינו, הרי אתה רואה כי אינני יכול לשחות!"

טענה זו נשמעה סבירה לאוזני הקרפד והוא החליט להעביר את העקרב מעבר לנהר. הוא חצה את המים מהגדה השנייה והתמקם בשוליים הבוציים כדי לאסוף את הנוסע שלו. העקרב טיפס על גבו של הקרפד, צבתותיו החדות ננעצות בגבו הרך של הקרפד, והקרפד החליק אל תוך המים. המים הבוציים הסתחררו סביבם אך הקרפד הקפיד לצוף מעל פני המים כך שהעקרב לא יטבע. הקרפד בעט בחוזקה דרך החלק הראשון של הנחל, רגליו חותרות בפראות כנגד הזרם.

בחצי הדרך, חש לפתע הקרפד דקירה חדה בגבו ומזווית עינו הבחין בעקרב מסיר את עוקצו מגבו של הקרפד.

קהות חושים משתקת החלה להתפשט באיבריו. "שוטה שכמותך!" קרקר הקרפד, "עתה נמות שנינו! למה עשית זאת?". ענה העקרב: "לא יכולתי להתאפק. זה בטבע שלי.".