חזרה לחלק I
חזרה לחלק II
.
חוויות שמצטברות לגוש אחד
ספרה של ד"ר איליין ארון סיפק לי ראייה חדשה על בניית חוסן נפשי, נושא שחקרתי רבות בעזרת יוגה תרפיה. במהלך החקירה התברר לי, כי המושג מכיל לפחות שתי מיומנויות חשובות: היכולת לבחור את כמות הגירויים שאנו נחשפים אליהם ובמקרה שהדבר בלתי אפשרי, היכולת להכיל את התגובות שלנו אליהם.
כפי שאני רואה זאת היום, חוסן נפשי הוא אחד המפתחות המרכזיים לחיים רגישים בעלי סיפוק, אושר ועוצמה פנימית. המורה שלי ליוגה, ציפי נגב, תמיד עודדה אותי לפתח אמנות מיוחדת זו ובכך להפוך מ"רגישה מדי" ל"רגישה מאוד".
החקירה של הרגישות שלי החלה ברגע ששמתי לב לכך שההצפה היום יומית שלי מצטברת. ראיתי שברגע מסוים אני מתחילה לחוש רע מאוד, אבל לא יכולה להסביר מדוע ולהצביע על רגש מסוים. זמן מה חלף בטרם הבנתי שנוצר מצב שבו האירועים התרחשו במהירות רבה מדי בשבילי, ואל החוויה, שעדיין לא עברה עיבוד מספק, הייתה מצטרפת חוויה בלתי צפויה נוספת לפני שהתפנה מקום בשבילה. כתוצאה מכך החוויות היו מצטברות לגוש אחד, שהפך לתחושת מועקה כללית.
כשהבנתי זאת, התחלתי לעשות מדיטציה בבוקר ולהקשיב לעצמי. בדקתי מה עבר עליי ביום הקודם ואיך הרגשתי עם האירוע. כך, למדתי עם הזמן לעבד כל חוויה בנפרד והרגשתי הקלה מסוימת. אף על פי כן, זאת הייתה רק התחלה. השאלה המרכזית הייתה כיצד להכיל את עוצמת החוויה שהייתה גבוהה מאוד ולעתים קרובות מציפה. התשובות הגיעו משיעורי טניס.
בטניס חשוב מאוד שהרגליים יהיו ניידות – להניע כל הזמן את כפות הרגליים בצעדים זעירים. אחרת, כשהכדור יגיע, הרגליים עלולות להינעל ויהיה קשה להפנות אותן אל הכיוון הדרוש. הדבר אינו פשוט, כיוון שזה די טבעי לעמוד במקום כשדבר לא קורה. לא פעם קרה לי במהלך משחק שלא הספקתי להגיב בזמן. ניסיתי להבין מהן התחושות בגופי כשרגליי לא בערנות? מה קורה בגוף כשצריך לרוץ ופתאום אני קופאת במקום?
הבנתי שדבר זהה קורה בחיי. כשאין סכנה, אני נרגעת ומאבדת את ערנותי. כאן נוצרת הבעיה ואני עלולה להיות לא מוכנה נפשית כשאצטרך להגיב. איך להגיע למצב של ערנות רגשית בלי להיות בקצוות של המתח או הרפיון? ערנות רגשית עבורי היא מוכנות להתנהגות בלתי צפויה של הסביבה ויכולת הכלה של הרגשות והתחושות הגופניות שלי, שעולים בצורה עוצמתית בשל הפתאומיות של הגירוי.
בהמשך, בעזרת חקירת התחושות הגופניות, ראיתי שכאשר אינני בערנות רגשית, אינני בתוך הגוף שלי. אינני במרכז שלי. אינני בבית. לכן בכל שנייה מישהו יכול לבוא ולהיכנס לתוכו. לעתים הדבר יוצר הרגשה של אינטימיות נעימה, ולעתים – של פלישה חודרנית. אם לא אהיה בערנות, לא אגיב ואמשיך לסבול בשקט מ"הפלישה".
חובה להגן על הבית
זה קורה גם בטניס. אם לא אחזור מהר לקו האמצע של המגרש, לא אגן על המגרש שלי ולא אספיק לחבוט בכדור. אך אני חייבת להגן על הבית שלי. בעולם הרגשי – זה אומר להיות באוטונומיה רגשית, המצב הרגשי האופטימלי, כשמערכת העצבים לא רפויה מדי ולא מתוחה מדי, אלא ניידת כמו כפות הרגליים בטניס. כך אני לא צריכה בכל פעם לחכות במתח להתקפה. אני שומרת מרחק אופטימלי בין העולם החיצוני לבין עולמי הפנימי. כשאני במרכז שלי, ביכולתי לתמרן בין הגירויים החיצוניים ולקבוע את הכמות הרצויה שלהם.
להיות באוטונומיה רגשית בזמן היותך רגישה מאוד – אין זה דבר פשוט. מערכת העצבים מזהה גירויים זעירים ביותר, וכתוצאה מכך האדם מופצץ בכמות עצומה שלהם. לא פלא שהוא מוצף מהר ויוצא מכלל האיזון הפיזי והרגשי. כיצד אוכל ליצור את הניידות הזו של מערכת העצבים? כמו שבספורט מאמנים שרירים, כך אפשר לאמן את מערכת העצבים ולעבוד בעדינות עם חשיפה הדרגתית לגירויים.
העבודה על החוסן הנפשי נעשתה אפשרית עבורי בעזרת הכלים המגוונים של יוגה תרפיה ממוקדת עבודת גוף=נפש ("יוגה תרפיה" בהמשך). תרגול התנוחות, הנשימות, ההרפיה והמדיטציה מפתח חוסן פיזי ונפשי באמצעות ריכוז וערנות, גמישות וחוזק שרירים, נשימה נכונה והרפיית מתח. תוך תרגול פיזי אני לומדת להקשיב למה שקורה לי עכשיו: רגשית – אילו רגשות אני חווה; גופנית – מה הן התחושות הגופניות; מנטלית – אילו מחשבות עולות. יוגה תרפיה עוזרת לי להכיל ולרפא את מה שעולה.
ביוגה תרפיה הדגש הוא על המשאבים של התלמיד. עצם השחרור של האנרגיה הרגשית התקועה לא בהכרח מוביל לריפוי. כשאין לנו די משאבים להכיל את מה שעולה, הדבר עלול לעתים אף לגרום לקיבעונו ולהנצחתו של הכאב. לכן, אנו לומדים תחילה לבנות מכל רגשי באמצעות העבודה עם המשאבים. רק כשאנו מרגישים מספיק יציבים ומועצמים, אפשר להתקדם ולגעת בעדינות במקום הכואב.
המשאבים שלנו הם כל אותם הדברים שגורמים לנו להרגיש טוב. הם יכולים להיות משהו פשוט כמו מקלחת חמה, טיול בטבע, מגע במרקם נעים, פעילות גופנית, ספר טוב, אדם קרוב או זיכרון מהעבר. אלו דברים שיעלו חיוך על פנינו ונרגיש שמחה, שלווה, אושר ועוצמה פנימית.
כשאנו מתבוננים במה שקורה לנו בגוף באותו הרגע, ייתכן שיופיעו תחושות נעימות של הרפיה בשרירים, חמימות, התרחבות בחזה או העמקה של הנשימה. עצם תשומת הלב למשאב גורמת לשינויים בגוף ומפעילה תהליכים של ויסות עצמי רגשי והרפיה. כך, בעזרת העבודה עם המשאבים, מתעצמת היכולת שלנו לחוות עונג ושמחה, ומערכת העצבים פורקת באופן אורגני את האנרגיה הרגשית האצורה.
מתנה מיוחדת
יוגה תרפיה מאפשרת להקל ולמוסס את הכאבים הנפשיים והפיזיים העולים תוך כדי התבוננות. כדי לעבד את התהליך, היא משלבת את הכלים של השיטה העוסקת בריפוי בטראומה, החוויה הסומטית (Somatic Experiencing), שפותחה על ידי ד"ר פיטר לוין מארצות הברית. כלי זה שימושי במיוחד לאנשים רגישים מאוד, כי עבורם קיימים אירועים רבים יותר אשר בפוטנציאל שלהם להיהפך לטראומטיים.
בעזרת העבודה עם יוגה תרפיה יכולת ההכלה שלי גדלה במידה משמעותית. העבודה עם המשאבים הגדילה את אזור הנוחות הרגשית שלי ואפשרה לגוף להיזכר איך זה "פשוט להרגיש טוב" ולהיות באיזון נפשי ברמה התחושתית. פיתוח הערנות הרגשית, שכל כך שאפתי אליה, התאפשר הודות לצופה הפנימי, שבכל פעם איתר את התחושות והרגשות הבלתי נעימים ומיד אחרי כן חיפש את תחושת האיזון במשאבים הנגישים באותו הרגע. היה זה כאילו מערכת העצבים שלי הייתה חסומה על ידי פסולת רגשית מרובה. כשעבדתי עם המשאבים שלי, הייתי נזכרת בתחושות הטובות והמערכת הייתה מתנקה אט אט. היום אני הרבה יותר מודעת למה שקורה בתוכי כשמתרחש משהו טוב בחיי. למדתי לספוג, או נכון יותר, להזין את המערכת העצבים שלי באנרגיה רגשית חיובית.
דבר דומה קרה עם השאיפה שלי למצוא מרחק אופטימלי ביני לבין העולם החיצוני. המצפן שלי בתהליך זה היה אותה הרגשה של יציבות פנימית, ואז לא הייתי צריכה לעבוד על הצבת הגבול בכל מצב, אלא רק לתרגל את החזרה אל המרחב של אזור הנוחות הרגשית שלי. גם לא היה צורך בהחלטה לגבי מינון הגירויים החיצוניים. ברגע שבדקתי עם עצמי מה קורה עכשיו בתוכי, יכולתי לעצור רגע לפני שאני מוצפת ולבדוק עם עצמי עד היכן אני רוצה להתקדם.
את הידע הנצבר מתוך עבודתי האישית אני מעבירה הלאה לתלמידיי, שרבים ביניהם הם אנשים רגישים מאוד. בשיעורי יוגה תרפיה הם לומדים לבנות חוסן נפשי ולהגיע לאיזון הרגשי בכל סיטואציה מאתגרת. מתוך אוטונומיה רגשית זו אדם בעל רגישות גבוהה תמיד ידע באופן אינטואיטיבי כיצד להתנהל בצורה האופטימלית עבורו.
המודעות העצמית לתכונות המיוחדות של אנשים בעלי רגישות גבוהה עשויה לסייע ולתמוך בהם בתחומים שונים כגון סגנון חיי היום יום, זוגיות, עבודה, התפתחות אישית וכו'. כמו כן, נושא זה חיוני ללמידה על ידי אנשי מקצועות טיפוליים שונים כגון רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ואף סָפרים, קוסמטיקאיות, מאמני ספורט ובמיוחד אנשי חינוך. חקירת הנושא בתחומים אלה עשויה למנוע מחדלים וטראומות ואף לסייע לעבודה יעילה יותר של אנשי המקצוע.
בנוסף, חשוב לציין, כי רבים מאתנו חווים את רגישותנו כנטל, כפגם או כסוג של נכות. אפשר להסתכל על כך גם אחרת: הרגישות הגבוהה היא מתנה מיוחדת אשר ניתנה לצורך העמקה אל תוך התפתחותנו האישית – הפיזית, הפסיכולוגית והרוחנית. בהיותנו רגישים כל כך, אנו רואים דברים רבים בתוכנו כמו מתחת לזכוכית מגדלת. אם נשים לב למה שאנו חווים ונשאל את עצמנו "מה קורה עכשיו בתוכי?", ייתכן שנגלה, כי רגישות גבוהה מהווה הזדמנות מיוחדת לחקירה מעמיקה יותר של עצמנו בתור בני אנוש.
עבור האנשים הסובבים אותנו שאינם בעלי רגישות גבוהה, זוהי הזדמנות מיוחדת ללמוד להתעדן, להתרכך ולהיות קשובים יותר לאנשים בסביבתם. אחרי הכל, אנו חברה אחת שלמה שבה כל אחד לומד משהו מהשוני של הזולת.
חזרה לתחילת המאמר
.
.
מאת: ביאטה שבון - מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.
הכתבה פורסמה בגליון נובמבר 2009 בירחון "חיים אחרים"(מקבוצת מוטו תקשורת).
למידע לגבי הסדנאות לאנשים רגישים מאוד…
—————————————————————————————————————-
ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד
איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים
.
