יוגה תרפיה רגשית

"בימים הראשונים של התעניינותי בבודהיזם ופסיכולוגיה, ניתנה לי הזדמנות לראות באופן בולט במיוחד , כמה מורכב יהיה זה לכפות מיזוג בין שתי התפיסות. כמה מחברי, ארגנו בביתו של פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הארוורד, מפגש בין שני מורים בודהיסטים חשובים, אשר ביקרו בארה"ב. המורים לא נפגשו מעולם והגיעו משתי מסורות בודהיסטיות שונות למדי, אשר למעשה לא היה ביניהן כמעט קשר במהלך אלפי השנים האחרונות.

לפני שתוכל להתקיים פגישה בין העולם הבודהיסטי ועולם הפסיכולוגיה המערבית, היה על הזרמים השונים של הבודהיזם לפגוש אחד את השני. אנו עמדנו להיות עדים לדו שיח הראשון מסוג הזה.

שני המורים, קאלו רינפושה בן השבעים ואחת מטיבט, מאחוריו שנים של פרישות והתבודדות, ומאסטר הזן סואנג סהאן, מורה הזן הקוריאני הראשון שלימד בארה"ב, עמדו לבחון איש את רעהו בהבנת תורתו של הבודהא, לטובתם של התלמידים המערביים שצפו בהם.

זוהי עמדה להיות ההדגמה הטובה ביותר של מה שנקרא קרב דהארמה (התנגשות בין שני מוחות שהתחדדו ע"י שנים של לימוד ומדיטציה), ואנו המתנו בצפייה דרוכה שהתאימה למעמד ההיסטורי הזה.

שני הנזירים נכנסו לאולם במגילות מתנפנפות –הטיבטים בארגמן וצהוב, הקוריאנים באפור ושחור חמורים —- ואחריהם משלחת של נזירים צעירים יותר ומתרגמים בראשים מגולחים. הם שקעו לתוך כריות בתנוחה המוכרת של שיכול רגליים והמנחה הבהיר כי על מורה הזן הצעיר יותר להתחיל. הלאמה הטיבטי ישב בשקט רב תוך שהוא מעביר בין אצבעות ידו האחת שרשרת מחרוזי עץ (מאלא) וממלמל ללא הפסקה "אום מאני פאדמה אום". מאסטר הזן, אשר כבר צבר לו שם כאחד המטיח שאלות בתלמידיו עד אשר הם נאלצים להודות בבורותם ואז שואג עליהם "שמור על תודעה זו שאיננה יודעת!", תחב ידו עמוק בגלימתו והוציא החוצה תפוז.

"מה זה?" תבע מהלאמה.

"מה זה?"

הייתה זו שאלת פתיחה מוכרת והיינו יכולים לראות אותו מוכן להסתער על כל תשובה שתינתן.

הטיבטי ישב בשקט מחזיק במחרוזתו ולא זז או הגיב כלל.

"מה זה?" התעקש מורה הזן, מחזיק את התפוז קרוב לאפו של הטיבטי.

קאלו רינפושה התכופף באיטיות לכיוון הנזיר הטיבטי לצידו אשר שירת כמתורגמן והם התלחשו ביניהם כמספר דקות. לבסוף פנה המתרגם אל החדר:

"רינפושה אומר, 'מה הבעיה שלו? אין תפוזים במקום ממנו הוא בא?"

השיחה הסתיימה בזאת.