יוגה תרפיה רגשית

אני  רגיש מדי, וזה עושה לי את המוות… (מתוך המכתבים)

קודם כל חשוב להדגיש, שאתה לא רגיש מדי, אלא פשוט רגיש מאוד. זה כמו אדם מוכשר. אף פעם לא יגידו עליו שהוא מוכשר מדי. רגישות היא תכונה מיוחדת והיא מולדת. גם בקרב בעלי חיים התופעה קיימת באותם אחוזים כמו אצל בני אדם. בין 15 ל -20 נולדים רגישים מאוד.

אבל כמובן, רגישות גבוהה וגם כישרון גדול יכולים להביא לנו כאב וסבל. אנחנו נולדים לתוך חברה בה אנו שונים מאוד, כאילו נפלנו מהירח. החברה לא במיוחד מחבבת את הרגישות הזו ורואה בה חולשה. ואז כל מה שקורה אתנו מאז שנולדנו גורם לנו רק להדחיק את הרגישות, לברוח ממנה ולהוכיח לעולם שאנחנו חזקים ונורמליים. כמובן, יש ילדים שנולדים להורים רגישים מאוד או גדלים בסביבה תומכת ומכילה ואז הם גדלים לאנשים רגישים מאוד עם איזון נפשי ורגליים על הקרקע.

זה, בעצם, אומר שאין שום דבר רע ברגישות עצמה. הבעיה מתעוררת ברגע שאנחנו לא מחוברים לרגישות הזו ולא יודעים איך להתנהל איתה. מנסיוני האישי אפשר לעבוד עם זה. זה דורש אמון, כמון בהתעמלות, ובשבילי זה עובד. כמובן, עוד לא סיימתי, אפשר לעבוד על כך כל החיים. אבל כבר בשנים האחרונות, מאז שהתחלתי להשתמש בכלים של יוגה תרפיה, אני מוצאת את עצמי הרבה יותר חסונה נפשית ומחוזקת פיזית.

לא נהייתי פחות רגישה, אולי אפילו יותר, אבל אני תמיד יודעת שאחזור לאיזון, למרכז שלי, כל פעם שיקרה משהו מכאיב ועוצמתי. והיום הרגישות שלי משרתת אותי הרבה יותר מאי פעם. הרי ברגישות עצמה ישנן מתנות רבות – האינטואיציה, האמפטיה, היצירתיות, האומנותיות, הרגישות לזולת, הראיה של הרבה פרטים חשובים שאף אחד אחר לא מזהה, היכולת למיין דברים לקטגוריות הרבה יותר מעודנות ומדוייקות.

גם על התלמידים שלי (ליוגה וליוגה תרפיה) אני רואה שינויים ברגע שהם לומדים איך להרגיע את עצמם ברגע של הצפה, איך להעצים את כמות האנרגיה הנפשית שלהם בעזרת החיבור למשאביהם הנפשיים, וגם, למשל, כשהם לומדים להקשיב לאתותים של עוררות יתר ולעשות בחירה מודעת להשאר במקום מועט גירויים במקום להמשיך להעמיס על עצמם. אני מאמינה ובטוחה שאדם רגיש מאוד בהחלט יכול לחיות חיים יציבים ומספקים.