ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

• שאלה: האם כשמדברים על רגישות יתר הכוונה גם לתחושה פיזית, כלומר רגישות יתר תחושתית במגע בגוף. ואם את מכירה את הנושא, איך ניתן לטפל בכך?

תשובה: מדובר ברגישות גבוהה שהיא חלק מהטמפרמנט המולד‬.

אפשר לבדוק האם האדם שייך לקטגוריה הזו בעזרת השאלון שנמצא

כאן >>>

קיימת תופעה שנקראת "הפרעה בוויסות חושי" והיא לא קשורה לרגישות גבוהה. בהפרעה בוויסות חושי קיימת בעיה בעיבוד הגירויים שנקלטו. אצל אנשים רגישים מאוד, להיפך, אין שום בעיה בעיבוד, להיפך, הוא הרבה יותר מעמיק וקפדני. אנחנו פשוט קולטים יותר. אם אנשים אחרים היו קולטים כל כך הרבה הם היו גם מתעייפים ומוצפים כל כך מהר.

וויסות חושי לא תקין רק במקרים של הפרעה בוויסו‬ת. אין לזה קשר לסוג של טמפרמנט שנקרא אנשים רגישים מאוד. יש הרבה אנשים רגישים שאין להם שום בעיה עם חושים. לא לכולם מפריע רעש, אורות או מגע לא נעים. וגם זה מאוד תלוי בתקופות בחיים ובהרגשה כללית. חשוב לדייק.

אבל, יכול להיות מצב בו אדם רגיש מאוד יסבול מהפרעה בוויסות חושי. כעקרון, רגישות גבוהה היא תכונה פסיכולוגית שמתבטאת ברמות שונות, לא רק חושים.

על ההבדל בין רגישות גבוהה להפרעה בוויסות חושי אפשר לקרוא

כאן >>>

.

• שאלה: האם כל אדם שהוא רגיש מאוד מכל בחינה שהיא הוא רגיש מאוד לפי ההגדרה שאת מתייחסת אליה או שאת מתייחסת רק לסוג מסוים של רגישים מאוד? מתוך עיון בשאלון אפשר לחשוב על בני אדם שהם רגישים מאוד אבל אין להם את התכונות שהשאלון מתייחס אליהם וייתכן ויש להם תכונות הפוכות.

למשל, אדם מסוים הוא לא אינטואיטיבי בכלל הוא מאוד שכלתן, אמנות ומוסיקה לא מדברים אליו, הוא אוהב סרטים אלימים, הוא לא מוצף בגירויים ותחושות, הוא לא רגיש למגע ולגירויים, אין לו פחד קהל ויש לו ביטחון בפני קהל.

אבל הוא נעלב בקלות ופגיע, קשה לו לראות מישהו סובל, קשה לו לראות רוע והתלהמות. אמנם הוא אוהב סרטי אלימות אבל קשה לו לראות סרטים עצובים (דרמות) כאשר דמות בסרט סובלת ממשהו. קשה לו לשמוע שירים עצובים.

בדברים רבים האדם הזה לא מתאים להגדרה לפי השאלון ויש לו אפילו תכונות הפוכות אבל לפי היבטים אחרים יש לאדם הזה רגישות גבוהה שיכולה אף להגיע לכדי קשיי תפקוד והסתגלות.

האם האדם הזה בכל זאת מתאים להגדרה של "רגיש מאוד" לפי ההגדרה שלך או שאת עוסקת ברגישות מסוג מסוים ויש רגישויות שההגדרה הזאת לא חלה עליהם?

תשובה: השאלון הוא לא מדע מדוייק‬.

הוא נועד רק לעורר שאלות ומחשבות. אם רק כמה מהנקודות בשאלון נכונות לגבי אדם בצורה משמעותית, יש סיכוי שהוא שייך לקטגוריה. בסופו של דבר, מה שקובע זה לא השאלון, אלא איך האדם חש את עצמו. העניין המגדרי גם חשוב. גברים רגישים מאוד רבים מוצאים פחות דברים שמדברים אליהם בשאלון זה. זה יכול להיות מאוד בגלל התרבות שלנו שמעודדת את הגברים "לא להרגיש" – "גבר לא בוכה". ואז אולי לגבר כזה יש פחות מודעות למה שקורה לו. אבל ישנן גם נשים כאלה. מנסיוני, אנשים בעלי טמפרמנט של אדם רגיש מאוד בדרך כלל ישר מזדהים עם התיאורים בשאלון. אבל, כמו שאמרתי, השאלון הוא לא מדע מדוייק.

.

• שאלה: איך ניתן להקהות ולמתן את רגישות היתר?‬ בעיקר בתחום הצפה חושית, התעייפות מהירה, הימנעות מעוררות (אפילו שיחות טלפון מכבידות, שלא לדבר על קול הצלצול המטלטל).

תשובה: עם הרגישות נולדים ולא ניתן לשנות אותה,‬

אבל אפשר ללמוד כיצד להתנהל איתה. וחשוב לעשות זאת, אחרת, נמצא את עצמנו כל הזמן במצב של עוררות יתר. רגישות בפני עצמה היא תכונה נייטרלית, אבל הילדות שלנו, הטראומות שחווינו בעבר והיחס שקיבלנו בבית משפיע על על היכולת להתמודד עם הדברים. לאנשים רגישים מערכת עצבים בנויה אחרת מאשר אצל אדם אחר. היא קולטת הרבה יותר מהסביבה ומתעייפת יותר מהר. לכן, אנחנו חייבים לטפל בה בהתאם. לא ניתן להקהות את הרגישות, אבל אפשר ללמוד איך להרגיע את עצמנו או להחליט מראש שלא נכנסים לסיטואציות מסויימות שגורמות לעוררות יתר. זה אומר – להקשיב לעצמנו ולדעת לנוח כשהתעייפנו. לאכול בזמן. לשון מספיק שעות, כי חוסר שינה או שינה לא איכותית, מוציא אותנו מהאיזון. אם זה מכביד, לדבר פחות בטלפון. לקנות מכשיר עם צלצול יותר נעים או לשים שני טלפונים – אחד בחדר אחר – עם צלצול והשני לידנו שהצלצול שלו מושתק. וחשוב גם לצבור חוויות חיוביות במשך השבוע. יש לנו מין מיכל של אנרגיה פנימית שמספיקה לכמות מסויימת של פעילויות. חשוב למלא אותו באופן קבוע וגם לדעת להשתמש באנרגיה הקיימת בחוכמה. לשמר אותה.

מה שלא ישתנה זה הטמפרמנט שלנו – היותנו אנשים ‬ רגישים מאוד. אבל התגובה שלנו לדברים והיכולת להכיל אותם בהחלט יכולה להשתנות ועל זה בדיוק כתבתי בהמשך

שאלה: בחלק מהדברים הייתי מאד מאד רגישה בילדות והמצב השתפר משמעותית – למשל ברגישות למגע ולרעשים חזקים. מה יכולות להיות הסיבות לכך? האם "תרגול" יכול להעלות את הסבילות, או להקהות את החושים? (אני מתכוונת להשפעה ארוכת טווח ולא לדה-סנסיטיזציה זמנית).

תשובה: התרגול" בהחלט משפר את המצב ומעלה את הסבילות. אני קוראת לזה "חשיפה הדרגתית". אבל חשוב לעשות את זה לאט ובעדינות. כמו שזה נראה לי, הרגישות שלנו לא ממש משתנה, אלא המודעות אליה והיכולת להכיל את הגירויים שאנחנו קולטים. כשאנחנו במצב רוח רע, חולים, במחזור, בתקופה קשה של החיים, טראומות פיזיות ורגשיות וכד', הרבה יותר קשה עם הגירויים וזה נראה לנו כאילו נעשינו יותר רגישים. מצד שני, כשאנחנו בטוב, הדברים זורמים יותר.

.

• שאלה: אני שמח שבתשובה זו הותרת פתח לשינוי, שאני מאמין גדול בו, ומצטרף לדברייך ככל שהם נוגעים בעובדה [המוכרת למדי] לפיה כשאנו בתקופה קשה/חולים וכד', קשה לנו יותר, ואילו "כשאנחנו בטוב", טוב לנו יותר. רציתי לשאול, מה אנשים סיפרו לך על השפעת הספר על חייהם? כלומר חוץ מהבנה של עצמם יותר טוב. האם התרחשו שינויים גדולים בחייהם?

תשובה: כן, בהחלט שינויים משמעותיים.

האנשים הביעו התלהבות והתרגשות. מי שהיה מוכן לעבוד עם עצמו, זה שינה הרבה בחיים שלו. הספר הוא לא רק למידע ומודעות, אלא קריאה לפעולה. לאנשים רגישים מאוד רבים יש בעיות רבות מדי עם סגנון חיים לא מאוזן, כי הם כל הזמן משתדלים להיות כמו כולם. ואז הם מוצאים את עצמם לעיתים יותר מדי קרובות במצבי הצפה ועוררות יתר. הספר "אדם רגיש מאוד" שינה הרבה מאוד בחיי. בזכותו למדתי מתי לנוח ומתי להרחיב את גבולות היכולת שלי וכך לחיות חיים הרבה יותר מאוזנים ובריאים פיזית ונפשית.

.

• שאלה: האם אנשים רגישים‬ חשים אנרגיות של הסביבה ובמיוחד אנשים קרובים? האם הם מתקשים למצא את האנרגיה האישית שלהם? אם כן, איך ניתן לחסום את האנרגיות המתמזגות?

תשובה: אנחנו קולטים את "האנרגיות" של האחר‬.

לא נראה לי שאפשר לחסום אותן. לפחות אני אישית לא יודעת לעשות זאת. אבל אפשר לשאול מטפלים בהילינג או רייקי, אולי יש להם פטנט. למדתי פשוט לעצור ולשאול את עצמי מה קורה לי רגשית ופיזית – איזה תחושות אני חווה בגוף? ואז, אם מדובר בקרובי משפחה, למשל, אני פשוט שואלת: "תגיד/י, אתה מודאג ממשהו? האם את בחרדה?". ואם מתגלה שמה שחוויתי הוא חלק מהאנרגיה שלה/ו, אני לומדת לשחרר את זה מהגוף שלי. לנשום. להרגע. להתנתק. להסתכל מעבר לחלון. כי זה לא שלי. הבעיה מתרחשת כשהאדם שאני שואלת אותו לא ממש מודע למה שקורה לו ואז הוא פשוט אומר לי: "לא, הכל בסדר". במקרה כזה אני הולכת על האינטואיציה שלי. בסה"כ אפילו לא כל כך משנה מה האדם עונה, אם משהו לא מרגיש לי טוב, אני מנסה לשחרר את זה מהגוף שלי או להתרחק, לעזוב, לעשות פסק זמן ואז לראות האם זה משפר את ההרגשה. נכון שזה לא פשוט, כי לא מכל אחד אפשאר להתרחק. אבל זה כמו עם כל דבר לא נעים בחיים – אנחנו צריכים להחליט כמה, באיזה אופן והאם בכלל אנחנו רוצים את זה.

.

• שאלה:

1. האם יש סמן מוחלט שמבדיל בין אנשים רגישים מאד לבין אנשים רגילים? או שכולם נמצאים על איזו סקאלה רציפה והשוליים הקיצוניים שלה "סובלים" יותר מהאחרים מהרגישות שלהם?

2. האם לא נכון לאמר שלכל אדם כמעט יש תחומים בהם יש לו רגישות יתר? (אני אתן דגומא קיצונית-רובינו המוחלט רגישים להתעללות בילדים/קשישים/בע"ח)

3. האם הורות קשה יותר לאנשים בעלי רגישות יתר? האם אנשים רגישים נוטים לדעתך, לפי מה שנתקלת, לוותר על הורות בגלל עוצמת הרגשות שהורות מזמנת?

תשובה:

1. מהמחקרים של ד"ר איליין ארון, מחברת הספר "אדם רגיש מאוד", שחקרה את התכונה של רגישות עולה, כי ישנם 50% מהאוכלוסיה שכשקוראים את השאלון

בכלל לא מתחברים לאף סעיף. לאומת זאת, ישנם 30% נוספים שמוצאים בו נקודות מסויימות רלוונטיות. ורק בין 15-20% מתחברים לרוב השאלות. אבל, כמובן, גם בתוך האוכחוסיה של אנשים רגישים מאוד, ישנם אנשים שונים שקשה להם עם הרגישות שלהם יותר או פחות. אבל צריך לקחת בחשבון שישנם אנשים שבכלל לא "סובלים". בדרך כלל הם אנשים שהיתה להם ילדות טובה, הורים תומכים וסביבה שכיבדה את הרגישות שלהם.

2. יש הבדל בין רגישות לזולת שקיימת אצל הרבה אנשים לבין רגישות גבוהה שמתארת סוג של טמפרמנט עם מכלול תכונות. אנשים רגישים מאוד לא תמיד יהיו רגישים לזולת.

3. נראה שכן, לאדם רגיש מאוד יש הרבה יותר קושי להתמודד עם ההורות. לא יצא לי לפגוש באופן אישי הרבה נשים שוויתרו על ילדים וגם אצלי אין בינתיים ילדים, אבל אני מניחה שהפחד מהקשיים שהם אמיתיים לגמרי וגם הקשיים מעוצמת הרגשות בהחלט עלול לגרום לאנשים רגישים לוותר על הורות. ד"ר ארון מתייחסת לנושא הזה בספרה "אדם רגיש מאוד". אפשר גם לקרוא את הדיון שהיה לנו בקהילה

כאן >>>

.

• שאלה: מה היתרונות שבלהיות אדם רגיש מאוד מבחינה מעשית ויומיומית? איך תייעצי לאדם רגיש מאוד לאזן את היותו אדם פגיע מאוד? מה ההבדל בין אדם רגיש מאוד לאדם רגיש מדי?האם בלבלתי בין רגישות ופגיעות לבין עקשנות, לוחמנות והתנגדות?

תשובה: זה מורכב‬.

יש הרבה יתרונות בלהיות רגיש, אבל זה תלוי בך, האם את מעריכה את זה בעצמך. כמובן, אם עברנו טראומות קשות בחיים ותחושת הרווחה, ה-well being שלנו נפגמה, לאדם רגיש קשה מאוד בחברתנו והוא יצטרך לעבוד על עצמו המון כדי להגיע לאיזון נפשי ופיזי. יש כאלה שבסופו של דבר זה מציח להם לגמרי, ויש כאלה שמגיעים לאיזון רק בצורה חלקית. אני לא אתווקח, בחברה שלנו לאדם רגיש ממוצע די לא פשוט. אבל עם כל הקושי, אסור לוותר על היכולות שלנו להיות יצירתיים, לקלוט אנשים ולדעת מה יכול לעשות להם טוב, להעריך אומנות, להיות אנשים מעניינים, עמוקים עם תוכן, להיות אכפתיים, לשים לב לדברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם, להיות אינטואיטיביים. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו, האם נרצה לראות רק את הצד הקשה של התכונה או שגם את הצד הטוב.

לאנשים פגיעים אני יכולה להמליץ להתיחס אל הפגיעות שלהם כאל פרוייקט. לחפש מה יכול לעזור להם. סדנאות, טיפולים, פעילות פיזית וכד'. כל דבר שיכול לעזור לבנות חוסן פיזי ונפשי. לרפא את הפצעים ולהעצים אותם. חלק גדול מהפגיעות נובע מהטראומות של העבר וגם יחס מצד ההורים ובני המשפחה שלא היה נכון לנו או בעייתי. אני יודעת שקל להגיד, והדרך לא קצרה ולא פשוטה, אבל זה הפתרון היחידי שאני רואה. ללמוד להיות הפסיכולוג של עצמי.

"אדם רגיש מאוד" הוא מונח שמתאר את התכונה, את הטמפרמנט המולד והתכונה היא נייטרלית. יש אנשים רגישים שלא סובלים. הביטוי "רגיש מדי" בדרך כלל מבטא את המצב של פגיעות ורגישות מעבר למה שמצופה בחברתנו. ואז השאלה מהי נורמה? האם אדם אחר, אם היה מבין לעומק את הדברים ורואה את מה שאדם רגיש מאוד רואה, יתכן מאוד שהיה מגיב באותו אופן.

עקשנות, לוחמנות והתנגדות הן תכונות אופי ולווא דווקא קשורות לרגישות. יש הרבה אנשים רגישים שהם לא כאלה.

.

• שאלה: רגישות יתר ויוגה. ‬

ביאטה שלום,

אחרי שקראתי קצת באתרך וגם את השאלון, אני לא בטוחה שהבנתי ממש למה הכוונה ב"אנשים רגישים מאוד" אז אני לא בטוחה שהשאלה שלי קשורה לזה אבל אנסה בכל זאת:

אני רואה את עצמי כאדם רגיש, מהבחינה הזאת שאני נפגעת בקלות מביקורת של אנשים, חוששת מביקורת ולכן פעמים רבות חוששת להביע את דעתי ומחשבותיי בחברה ובאופן כללי אני מאוד ביישנית ומופנמת. ביקורת יכולה פשוט למוטט אותי. הרגישות שלי מתבטאת גם במקרים שבהם אני עדה לסיטואציות אלימות, לאו דווקא כאלו שקשורות אליי באופן ישיר, אלא אפילו שאני נמצאת בחברת אנשים שרבים ביניהם ויש אלימות אפילו "רק" מילולית זה מפחיד אותי ומלחיץ מאוד.

אציין גם שאני מתרגלת יוגה כבר כמה שנים ואפילו בוגרת קורס להכשרת מורי יוגה (אם כי לצערי לא מתמידה בתירגול באופן רצוף) ולאחרונה גם חזרתי לתרגל מדיטציה כל בוקר.

לכן שאלתי אלייך בתור מי שעוסקת ביוגה תרפיה, איך היית מציעה לי להשתמש בכלים של היוגה והמדיטציה כדי להתגבר על רגישות היתר שלי ולפתח חוסן רגשי חזק יותר?

תשובה: יוגה מטבעה מאוד תרפויטית‬.

היא מלמדת אותנו להרגע, להרפות, לשחרר ולחזור לאיזון – במילים אחרות, לווסת את עצמי. כלומר, אם מתרגלים יוגה בקבוצה וגם בבית על בסיס יומיומי, נשים לב שאנחנו יותר רגועים. אבל, עדיין, זאת תהיה הרגעות כללית. יוגה תרפיה רגשית מכוונת בצורה ממוקדת לבעיה מסויימת. למשל, אם אנחנו עובדים על מצבי עוררות יתר והצפה. השלב הראשון – ללמוד לזהות שאת נמצאת במצב הזה. ההתבוננות על עצמנו, על מה קורה לנו ברגע זה, תעזור לנו במשימה זו: איזה רגשות עולים בי כרגע ובאיזה מקום בגוף? איזה תחושות גופניות או ברגשה ובאיזה מקום בגוף? כשנזהה שמשהו קורה, למשל, רעד או מתח בשרירים, קושי לנשום, הרגשה כללית של ייאוש ללא סיבה או כל תחושה / הרגשה אחרת, נבדוק עם עצמנו מה יכול לעזור לנו להרגע. הדבר הנגיש ביותר הוא להתמקד בנשימה. להעביר אותה לבטן. זה כבר מאוד ממתן את החוויה. אפשר בנוסף להשתמש בטכניקות נשימה, כמו, למשל, נשימת ה-UJAI, אם את מכירה.

חשוב לשלב את הכלים עם הבנה של התנהלות נכונה. כלומר, לא מספיק רק ללמוד כל פעם להרגיע את עצמי כשקורה משהו. חשוב גם לבדוק, האם בכלל אפשר היה למנוע מעצמנו מהלכנס לסיטואציה הזו. הכלים של יוגה תרפיה מגוונים. הם משלבים את הפסיכולוגיה והפילוסופיה של יוגה שפחות מוכרים במערב. למשל, המושג של "יציבות נינוחה" – מצב בו אנחנו מתרגלים יוגה בצורה לא מגוייסת מדי ולא ממוטטת מדי. המושג הזה, בעצם, מתאר את רמת העוררות האופטימלית.

עוד מושג מיוגה – שמירה על מיטביות‬.

לטפח את החוויות הנעימות. המצוקה מאוד שואבת ואנחנו שוכחים לתת מקום גם לדברים ולחוויות חיוביות – נעימות. מערכת העצבים שוכחת איך זה להרגיש טוב. לכן, חשוב מאוד כל פעם שקורה לנו משהו נעים פיזית או רגשית, לתת לזה מקום, לחוות את זה במלואו ולהתענג על זה, במקום להמשיך ישר לדבר הבא. ואז כשקורה לנו משהו שמוציא אותנו מהאיזון, עוד כלי מאוד נגיש יכול להיות לפנות למה שעושה לנו טוב ונעים – למשאב שלנו. זה יכול להיות מקלחת, שיחה עם חבר טוב, להיות בטבע, לעשות עיסוי וכד'. וזוב, חשוב לא רק לעשות את זה, אלא לתת מקום לחוויה.

.

• שאלה:

לגבי מה שכתבת קודם האם אנחנו יכולים להימנע מלהיכנס למצבים כאלה מלכתחילה, אז יש מצבים שהם באמת בשליטתי ואני יכולה לבחור אם להיכנס או לא להיכנס אליהם אבל אני מדברת גם על מצבים שהם לא בשליטתי. למשל בשבוע שעבר כשנסעתי באוטובוס התפתחה תגרה בין כמה נוסעים באוטובוס והגיעה לאלימות מילולית עם איומים אפילו באלימות פיזית. זה לא היה קשור אליי אבל נכחתי במקום וזה גרם לי להילחץ ולהרגיש לא נעים.

או בעבודה כשיש לידי אנשים שרבים ביניהם, גם אם זה לא קשור אליי, זה די מלחיץ.

אז נכון שזה גם עניין של קרמה (עוד מושג/אמונה מהיוגה..) ואפשר להתפלסף ולהגיד שכן הבאתי את זה על עצמי דרך מעשים שביצעתי בעבר/בגלגולים קודמים וכו' אבל בסופו של דבר כשזה המצב אז זה המצב ולא ניתן לשנות או לברוח ממנו.

תשובה: לא תמיד אפשר לצאת מהמצב הלא נעים‬.

זה נכון. אם נמנע מ-100% של סיטואציות מלחיצות לעולם לא נדע להתמודד עם קשיים. אבל כדי שנוכל להתמודד, כדאי לשמר את האנרגיה שיש לנו. כלומר, אם יש אפשרות להימנע ממצב שהוא מציף, כדאי לעשות זאת. אם אין אפשרות, חשוב לבדוק איך אפשר להרגיע את עצמי ובכל זאת להמשיך למרות שיש קושי. ואם אין שום אפשרות לאזן את עצמי, חשוב לשקם את עצמי אחרי שהאירוע עבר. נכון שבמקום עבודה או באוטובוס קורים דברים שהרבה פעמים אי אפשר להימנע מהם. אבל, אם ביום לפני זה ישנתי מספיק טוב, עשיתי דברים נעימים (אפילו משהו אחד נחמד) ולא העמסתי על עצמי יותר מדי, אולי היום תהיה לי יותר אנרגיה להתמודד עם הקשיים. כמובן, אני מביאה דוגמא מפושטת מדי לצורך הדגמת הרעיון.

תשובה: וויסות חושי לא תקין רק במקרים של הפרעה בוויסו‬ת

.

• שאלה: בהמשך לתשובותייך, חשבתי על עוד משהו.

אם תסתכלי על השרשור המקדים לנוכחי, קצת למטה – תראי שסיפרתי על משהו מעניין שהבנתי בעקבות השאלונים.

יש שאלון לילדים ויש למבוגרים.

בשאלון הילדים – התשובות לגבי הילדה שהייתי הן "כן" מוחלט לכולן.

בשאלון למבוגרים – כמעט הכל – לא!

לרוב אני לא חווה את עצמי כרגישה מאד (לא פחות מדי, אך לא מאד) וכך גם סביבתי, לפי הפידבקים שאני מקבלת. [כן משנה מצבי רוח בעצמה ומהירות, בעיקר לאור דברים או אנשים שאכפת לי מהם / חשובים לי].

האם בחוויה שלך – במהלך העיסוק באנשים רגישים מאד – נתקלת הרבה בשינויים כאלו בין ילדות לבגרות? האם זה לא אומר בעצם שהשינוי אפשרי, בהתאם לרצון? (בדומה למה שאשכר הציג פה בשרשור).

תשובה: אני בטוחה שהשינוי אפשרי.

אבל אצל כל אחד הוא מתרחש באופן אישי. יש כאלה שלא נתקלים בבעיות כלל כבר מהילדות. יש כאלה שעם הזמן מתעטפים בשריון ונהים בעלי עור של פיל. יש כאלה שעובדים על עצמם ונהיים יותר חסונים נפשית. בעבודה שלי אני רואה בעיקר אנשים שנהיה מודעים לרגישות שלהם כבר בגיל יותר מבוגר. מן הסתם, אנשים שמרגישים טוב עם עצמם לא באים אלי. אבל שורה תחתונה, אני מאמינה בשינוי, אבל כמה, באיזו מהירות ובאיזה אופן – זה כבר תלוי בהרבה פרמטרים.

.

• שאלה: רבות מהתופעות אצלי דומות לאלה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (טראומה בילדות שלא טופלה). יש איזו הבחנה מבדלת בין הנ"ל לבין היות "אדם רגיש מאוד", או שההגדרה האחרונה כוללת את הראשונה?

תשובה: טראומה ורגישות גבוהה הם שני דברים שונים.

נכון שאחרי טראומה אדם נהיה הרבה יותר רגיש למגע פיזי רעש, וכד'. הוא גם נבהל יותר בקלות. מרגיש פגיע יותר. יש לו פחות אנרגיות נפשיות להתמודד עם הקשיים. רגישות גבוהה היא סוג של טמפרמנט. אפשר לתאר אותה בעזרת מכלול של תכונות אישיות שמשפיעות על התנהגות. אצל אנשים רגישים , בנוסף לתופעות שדומות למצב אחרי הטראומה, יש הרבה תכונות שלא קשורות בכלל לטראומה. אחד הדברים הבסיסיים הוא חוויה עוצמתית של הרגשות. אמפטיה, פרפקציוניזם, יצירתיות, אומנותיות, אינטואיציה, מצפוניות, שאיפה למשמעות בחיים, חיים פנימיים עשירים – אלה הן תכונות שאין להן שום קשר עם טראומה.

אבל יכול להיות גם וגם…‬ כן, בהחלט. ואז הכל רגיש עוד יותר.‬ ועם כל זאת אפשר להיות אדם חזק, בדרך משלך. ללא ספק

  הכניסה לאירוח

כאן >>>

.

—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד

איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים 

.

ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

.

חלק 1

חלק 2

חלק 3

ליצירת קשר:

שינויים ומעברים בחיים

.

.

.

.

• מתי להעז וליצור שינוי ומתי לסגת, להישען ולנוח?

• האם הצמדות למוכר תמיד מונעת מאתנו להתקדם כמו שמקובל לחשוב?
  

• האם המצב של אי וודאות חייב להיות תמיד מלחיץ?

• כיצד ליצור איים של וודאות בתוך אי וודאות?
  

חיי היום יום שלנו מלאים בשינויים. אנו עוברים דירה, מתחתנים, מתגרשים, נהיים חולים ומבריאים,  מביאים ילדים, מתקבלים ללימודים, יוצאים לחופשה. גם תקופת החגים היא לא פשוטה עבורנו. השגרה המוכרת נשברת ויש לנו יותר זמן עם עצמנו ועם המשפחה.

בכל אותם המצבים ישנו מעבר מהמוכר והידוע אל הלא מוכר והבלתי ידוע. גם חלקים מהאישיות שלנו משתנים במעברים אלה. הדברים / האנשים שהזדהנו אתם קודם אינם כעת. למשל, כשאנו מאבדים אדם אהוב או מפוטרים ממקום עבודה.

עבור אנשים רגישים המצב של שינוי קשה במיוחד. מכיוון שאנו קולטים ניואנסים כה רבים, אירוע פשוט לכאורה עבור אדם אחר, נהיה לסטרס של ממש עבורנו. למשל, שינה בבית אצל חברים או יציאה לטיול עם לינה במקום לא מוכר. במצב כזה אנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו ולא תמיד יודעים לחזור לשיווי המשקל הנפשי.

במפגש

נפתח שאלות אלה  לדיון במעגל חברים ונשמע איזה שיטות וכלים כל אחד פיתח לעצמו כדי להתמודד בצורה מיטבית עם השינויים בחייו.

.

מנחת המפגש - ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

.

המפגש יתקיים בתאריך:

25 לנובמבר, יום שישי

בין השעות 10:00 – 12:00

.

איפה: סטודיו "נתיב" (מרחק הליכה ממרכז עזריאלי בתל אביב).

מחיר: 50 ש"ח בהרשמה מראש, 70 ש"ח ביום המפגש

מספר המקומות מוגבל.

המפגש בוטל

כתובת: סטודיו "נתיב", רח' צויפל 9 א', תל אביב

יש להגיע עד לרח' ביצרון 26 ואז לפנות לשביל שמצד ימין – זהו רח' צויפל.

על דלת הכניסה כתוב: "נתיב".

יש להכנס בדלת ולרדת במדרגות למטה.

—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד

איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים | beata.shabun@gmail.com

מאת ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית (Ph.D), מחברת הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך: http://www.hsperson.com/pages/1Aug08.htm

.

Final Words

Emotions are so much a part of who we are as human animals that we cannot possibly avoid them. All animals are capable of strong emotions, and for good reasons. Sensitive humans and animals feel emotions especially strongly, and for the same good reasons. It is difficult to be one of those who feel more than others, but it is part of the package deal of being highly sensitive. I hope by now you are proud of your trait. I hope that if you could choose whether to be born highly sensitive, you would choose it. You feel more pain sometimes, yes, but you are more aware of everything, and that brings its own kind of happiness. As Aristotle supposedly asked, "Would you rather be a happy pig or an unhappy human?" I don't mean to call non-sensitive people pigs by any means, but in the long run, you know what you would have to choose. And with some attention to dealing with your intense feelings, you will be a happy human anyway.

מאת ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית (Ph.D), מחברת הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך: http://www.hsperson.com/pages/1Aug08.htm

.

What to do with intense…

Shame and Guilt

Shame and guilt are "social emotions." We only feel them in relation to others. We can be afraid of a tornado or excited about a car, but we only feel shame or guilt when we think about other people (or animals). Guilt is what we feel when we have done something wrong to others. Guilt is fairly easy to fix–we undo it, do something to repay, or apologize. If you can't do any of these for some reason, then you have to forgive yourself and plan how you will not do it again. I know these are easier to say than to do, but if you add Wait and Share, that package usually works with guilt.

Shame is the emotion we are having when we feel we are worthless to the core. A quick dash of shame can do wonders for shaping people up so they are in harmony with the rest of the group. That is its purpose. More than a dash of it, however, starts to feel very bad. People do not often use the word shame. But it is usually behind things we do talk about a lot–low self-esteem, lack of confidence, and shyness.

HSPs tend to be easily shamed, for many reasons. We are by nature alert to our mistakes so that we can correct them. If we focus too much on our mistakes, however, we can conclude that there must be something very wrong with us. Often other people do not help. We are a minority, and since others often see only the down side of our trait, such as our performing poorly under pressure, we can be the subject of prejudice.

The most important thing to realize is that it makes no sense to see your core self as no good. No one is NO good. Think about how you came into this world. Like any baby, you were innocent and ready to love. The things you are ashamed of are the result of things that have happened to you since then. You are not to blame. Your core self is not bad and never was. Yes, you are responsible for doing something about whatever problems you have, but you are not responsible in the sense of having deserved them or "brought them on yourself."

Shame is a pretty unreasonable emotion, however. If you feel it for long, and you can't talk with others and get a reality check, then you will need to treat it as you would depression, and get some help. In this case it is probably better to see a psychologist or psychotherapist, not a psychiatrist or doctor.

נתינה

והצבת גבולות

כיצד לתת מבלי להתמוטט?

.

.

.

בתור אנשים רגישים אנחנו לעתים קרובות מוצאים את עצמנו בנתינה ללא גבולות עד כדי שחיקה והתמוטטות. הדבר קורה גם במערכות היחסים שלנו עם הקרובים והחברים וגם במקום עבודה. יש בנו משהו מהפרפקציוניזם הזה, היסודיות והטוטאליות שמוביל אותנו הרחק אל מעבר לגבול היכולת שלנו. הרחק מאוד מקו האדום שלנו. בנוסף, אנחנו קולטים את הרגשות של הזולת וחווים אמפתיה מאוד עמוקה כלפיו. מאיפה מגיע הצורך שלנו לתת? נדיבות לבנו, המוסר, הקושי להתמודד עם הרגשות העוצמתיים של הזולת?

במפגש

נפתח שאלות אלה  לדיון במעגל חברים ונשמע כיצד כל אחד מאתנו מתמודד עם הסוגיות של הנתינה.

.

מנחת המפגש - ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

.

המפגש יתקיים בתאריך:

22 לספטמבר, יום חמישי

בין השעות 20:00 – 22:00

.

איפה: סטודיו "נתיב" (מרחק הליכה ממרכז עזריאלי בתל אביב).

מחיר: 50 ש"ח בהרשמה מראש, 70 ש"ח ביום המפגש

מספר המקומות מוגבל.

ההרשמה מראש באמצעות תשלום בכרטיס ויזה או מסטרקארד בלבד

דרך האינטרנט:

https://www.ezpay.co.il/Payment.aspx?id=14623

האתר אמין ומאובטח היטב!

במקרה של תקלה טכנית, יש להתקשר לטלפון: 09-9582999

לגבי כל בעיה טכנית אחרת, ניתן לכתוב לביאטה:

כתובת: סטודיו "נתיב", רח' צויפל 9 א', תל אביב

יש להגיע עד לרח' ביצרון 26 ואז לפנות לשביל שמצד ימין – זהו רח' צויפל.

על דלת הכניסה כתוב: "נתיב".

יש להכנס בדלת ולרדת במדרגות למטה.

—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד

איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים | beata.shabun@gmail.com

מאת ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית (Ph.D), מחברת הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך: http://www.hsperson.com/pages/1Aug08.htm

.

What to do with intense…

Over Excitement

Excitement is generally wonderful. In a mild form it is curiosity, which causes us to learn more about the world around us. In a strong form it is desire, eagerness. It makes you go for what is important to you. It gives you reason to be alive at that moment. But even good excitement can be too much. For one thing, it can cause us to do something foolish. If we announce we are in love with George without preparing George for this news, we may be rejected. Intense excitement or desire can also cause you to take risks you will regret later. We've all bought something we "just loved," and later wished we had saved our money.

Wait and Share are again the keys. The passage of time and the opinions of others will give you a bigger picture. If your excitement involves others, is that the time to consider how are they feeling? How will they take your approach? They may well like it. People enjoy being around others who are excited in a good way, especially about them! But you do have to watch for signs that they are ready for your excitement. If someone has just failed a test, they do not want to hear about your good grade on it. But I do not have to tell you that–you're highly sensitive to such things most of the time.

.

מפגש מטפלים

רגישים מאוד

.

עבור בעלי מקצוע טיפוליים – רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים, מטפלי רפואה אלטרנטיבית וכד':

.

• כיצד להיות מטפל רגיש מאוד, רגוע, שמח ואנרגטי?

• כיצד לשמור על גבולות היכולת שלי?

• איך לחזור למצב מאוזן כשאנחנו מוצפים בזמן העבודה?

• כיצד לרתום את הפרפקציוניזם והיסודיות שלנו לטובתנו?

• כיצד לאסוף את כל הפרטים הקטנים שאנו רואים לתמונה כוללת?
  

אנחנו, האנשים הרגישים מאוד, שעובדים בתור מטפלים, עומדים לעתים קרובות בפני סוגיות לא פשוטות. אנחנו קולטים רגשות והאנרגיה של המטופלים שלנו; נוטים להזדהות יתרה עם הקשיים של המטופלים; מתעייפים מהר והדבר משפיע למספר המטופלים שאנחנו יכולים לקבל באותו היום. יש לנו קושי להציב גבולות. ומה קורה כשגם המטפל וגם המטופל שניהם רגישים מאוד? האם ההצפה של המטופל עוברת גם אלינו?

במפגש

נפתח שאלות אלה  לדיון במעגל חברים ונשמע איזה שיטות וכלים כל אחד פיתח לעצמו כדי לצמוח ולשגשג בתור מטפל רגיש מאוד.

.

מנחת המפגש - ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

.

המפגש יתקיים בתאריך:

15 לספטמבר, יום חמישי

בין השעות 20:00 – 22:00

.

איפה: סטודיו "נתיב" (מרחק הליכה ממרכז עזריאלי בתל אביב).

מחיר: 50 ש"ח בהרשמה מראש, 70 ש"ח ביום המפגש

מספר המקומות מוגבל.

המפגש מבוטל!!!

לגבי כל בעיה טכנית אחרת, ניתן לכתוב לביאטה:

—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד

איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים

מאת ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית (Ph.D), מחברת הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך: http://www.hsperson.com/pages/1Aug08.htm

.

What to do with intense….

Fear

Fear is a tough one. You don't want to shut it off entirely, because it is so important for warning you in time to avoid danger. The problem is that often there is no danger. But how do you know for sure? Often you can't. It's just like gambling. If you are right, you win, if you are wrong, you lose. So you have to consider your "risk tolerance." How bad would it be if your worst fear were realized? Would you or others be badly hurt, or just inconvenienced. Try to save your fear for situations that are truly bad.

HSPs do tend to worry. We look ahead more than others, which is a good thing. And we really dislike bad surprises, like finding we have lost our purse or wallet. After losing the same things a few times, we start to be "compulsive" about checking whether we have the things we consider essential, such as house keys, cell phones, or homework.

About fear, you need to do two things. First, really consider whether there is reason to worry. Often we are afraid of something that happened to us in the past, something fairly traumatic. That makes us so alert to anything like it happening again that we see the danger of it everywhere. Are you afraid of being betrayed by friends because it happened to you once, so you don't trust anyone? But what a waste. So try not to fret unnecessarily, and approach each situation with a fresh attitude.

Second, accept that as an HSP it is your nature to worry. Don't feel too bad about it, or let others hassle you for it. As I like to say, "You are called a worrier if you notice where the fire exit is in a theater–until there is a fire. Then you are called a hero."

If your fear will not settle down after thinking about it and using "wait" and "share," then your body is having a fear reaction. It has been set on "anxious" and is stuck there. Often you can solve it in a physical way: Rest, exercise, get out of doors. Be around someone who is staying calm in the same situation. Pets can work wonders. Often a larger perspective helps–the kind you can get from a hilltop, rooftop, or the shore of an ocean, lake, or river.

מאת ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית (Ph.D), מחברת הספר "אדם רגיש מאוד"

מתוך: http://www.hsperson.com/pages/1Aug08.htm

.

What to do with intense…

Anger

Anger is an incredibly useful emotion, but one that HSPs often fear because when you express anger you often get anger back. For HSPs that can be very upsetting. In other words, we can dish it out but can't take it.

The trick with anger is to know you are feeling it, but not to express it exactly as you feel it. Instead, figure out how to use it to your advantage. For example, suppose someone cuts in front of you in line. You feel furious. What should you do? You might want to consider whether it seemed deliberate. If not, you should say something, but not in an angry way. If that gets no response, then you can consider turning up the anger, like the flame on a stove. But first you have to think about what will happen in the long run. Maybe this person is truly mean and spoiling for a fight. Is having to wait a little longer really worth a confrontation?

If you think others around you will think less of you for backing down, you might say something loudly to those around you that expresses your contempt for such behavior. "People who cut in line are total jerks." If the person turns on you, smile and say something to the effect that if the shoe fits, wear it. "You turned around when I said that, so I guess you must have thought it applied to you."

If the same person keeps bullying you, you will need help. Bullying at school has to be dealt with at a higher level. If you are being bullied in public, think about what you can do–travel with a group, speak to the police, or whatever will work. But don't keep taking it.

When you are angry with adults, think about whether they are trying to do what is best for you. If so, your anger is probably a way to defend yourself from feeling ashamed about having made a big mistake or being treated like a child. It's hard when you feel like an adult, and are treated like one most of the time, to be criticized suddenly as if you are incompetent. It's also hard to have your desires frustrated. If you are sure the adults are wrong, you should be able to get them to listen to your side of the story. Parents especially are often slow to let their children have their freedom, so reassure them, and prove by being trustworthy that they can give you more freedom.

If adults are being unfair, unreasonable, and won't listen, they generally have the power and fighting them will only bring you more trouble. So think of ways to avoid them, or at least their anger, until you can get away from them.

The point is, think strategically. Use your anger to your advantage, not to your disadvantage. Anger is the most moral emotion. When you express your reason for your anger in the right way (often without needing to express any actual anger), it simply tells others they have gone too far. If well done it should not cause a big flare up back. Your anger actually helps them know what you like and not do what you do not like. They are doing something to you that is wrong for you. Your anger keeps them from doing it again. "Good fences make good neighbors." Your anger is like one of those invisible fences that gives a dog a zap when it crosses it. After a few times, it stays in its yard.

What is the right way to express anger? In a way that does not make the person feel ashamed. When people are ashamed they become what we call defensive. They will blame you instead, or deny they did anything wrong, or say you do it too. If they think you are saying they have done something wrong, they may feel you are also saying they are a bad person. Then it is as if you have thrown a sticky shame ball at them. They don't want it, so they throw it back at you. "You started it, not me." "I didn't cut in line–you were so slow I went around you."

If you want your inner anger to have the outer effect you want, your job is to find a way to set the shame ball down. "I'm sorry–I think you didn't see that there's a line here. I've done the same thing at times." No one is to blame. You are saying this is a normal mistake, not a bad thing about the person. Or you can even be open to sharing the blame: "Maybe this doesn't bother everyone, but when you cut in line it really irritates me."