מתוך: http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-18288-18148045.htm

נשאל על ידי נזיר:

"מהי הדרך?"

"איזה יופי של הר זה"

השיב המאסטר

"אני לא שואל אותך על ההר"

אמר הנזיר

"אלא על הדרך"

המאסטר השיב:

"כל עוד אתה לא יכול לעבור

מעבר להר, בני,

לא תוכל להגיע אל הדרך"

—————————

המאסטר טוזאן

שקל פישתן במחסן

נזיר בא אליו

ושאל:

"מה זה בודהה?"

טוזאן אמר:

הפישתן הזה שוקל

חמש ק"ג.

—————————

נזיר שאל את נאנסן:

"האם יש שעור שאף מאסטר לא לימד?"

נאנסן אמר:

"כן, יש"

"מהו?"

שאל הנזיר.

נאנסן השיב:

"אין מחשבה, אין בודהה אין כלום.

מתוך: http://www.oshovilina.com/ZenStories/NoThoughtNoBudhaNoNothing.htm

מתוך: http://www.rudy.org.il/Zen02.cfm

בשושלת של טאנג

מסופר על בחור בשם הוטאי אשר נקרא

הסיני השמח או הבודהה הצוחק.

הוטאי לא חפץ לקרא לעצמו זן מאסטר

או לאסוף סביבו תלמידים.

במקום זאת,

הוא הסתובב ברחובות

נושא שק מלא

סוכריות, פירות וסופגניות

שאותם הוא חילק לילדים

שנאספו ושיחקו סביבו.

בכל פעם שפגש

תלמיד זן הדוק

הוא היה פושט את ידו ואומר:

"תן לי מטבע אחד"

ובכל פעם שמישהו

ניסה לשכנע אותו לחזור למקדש

וללמד אחרים, שוב הוא היה אומר

"תן לי מטבע אחד"

יום אחד הצטרף אליו

זן מאסטר אחר וחקר:

"מה המשמעות של זן ?"

בתשובה חרישית,

הפיל הוטאי מיידית

את השק על הרצפה

"אם כך" שאל האחר

"מה המימוש של זן?"

בבת אחת,

שם הסיני השמח

את השק על כתפו

והמשיך ללכת לדרכו.

מתוך: http://www.oshovilina.com/ZenStories/LaughingBudha.htm

המאסטר הטאואיסט הגדול צ'ואנג טסו חלם פעם שהוא היה פרפר המרפרף מפרח לפרח.

בחלומו לא הייתה לו המודעות ליחודיות שלו כאדם. הוא היה רק פרפר.

לפתע התעורר ומצא את עצמו שוכב, שוב אדם.

אז חשב לעצמו, "האם אני אדם שחלם שהוא פרפר או שאני עכשיו פרפר שחולם שהוא אדם?"

מתוך: http://www.rudy.org.il/Zen22.cfm

יום אחד התחוללה רעידת אדמה שהרעידה את מקדש הזן וחלקים ממנו אפילו קרסו. נזירים רבים היו מבוהלים עד עמקי נשמתם. כאשר פסקה רעידם האדמה אמר המורה, "כעת הייתה לכם הזדמנות לראות כיצד מתנהג איש זן במצבי משבר. יתכן והבחנתם שלא נתפסתי לבהלה. הייתי מודע למה שמתרחש ומה עלי לעשות. הובלתי אתכם אל המטבח, שהוא החלק החזק ביותר במבנה המקדש. הייתה זו החלטה נבונה היות ואתם יכולים לראות שכולנו שרדנו ללא כל פגע. למרות השליטה העצמית שלי וקור רוחי, הרגשתי מעט מתח אשר יכול להיות שהסקתם כך מהעובדה ששתיתי כוס גדולה של מים, דבר שאינני עושה בתנאים רגילים." אחד הנזירים חייך אך לא אמר דבר. "מה מצחיק אותך כל כך?" שאל המורה. "אלו לא היו מים", ענה הנזיר, "שתית כוס גדולה מלאה רוטב סויה".

מתוך: http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-18288-18148045.htm

לפני שלושים שנה, לפני שלמדתי זן, ראיתי הר כהר ומים כמים.

מאוחר יותר, כאשר עקבתי אחר ההדרכה של המורה, נכנסתי לשער הזן וראיתי שההר אינו הר ומים אינם מים.

כעת, כאשר אני בעולם של הנאה, שלווה ושקט, שבו הכל כמות שהוא, אני רואה שהר הוא רק הר ומים הם רק מים.

מתוך: http://www.rudy.org.il/Zen66.cfm

ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

• שאלה: האם כשמדברים על רגישות יתר הכוונה גם לתחושה פיזית, כלומר רגישות יתר תחושתית במגע בגוף. ואם את מכירה את הנושא, איך ניתן לטפל בכך?

תשובה: מדובר ברגישות גבוהה שהיא חלק מהטמפרמנט המולד‬.

אפשר לבדוק האם האדם שייך לקטגוריה הזו בעזרת השאלון שנמצא

כאן >>>

קיימת תופעה שנקראת "הפרעה בוויסות חושי" והיא לא קשורה לרגישות גבוהה. בהפרעה בוויסות חושי קיימת בעיה בעיבוד הגירויים שנקלטו. אצל אנשים רגישים מאוד, להיפך, אין שום בעיה בעיבוד, להיפך, הוא הרבה יותר מעמיק וקפדני. אנחנו פשוט קולטים יותר. אם אנשים אחרים היו קולטים כל כך הרבה הם היו גם מתעייפים ומוצפים כל כך מהר.

וויסות חושי לא תקין רק במקרים של הפרעה בוויסו‬ת. אין לזה קשר לסוג של טמפרמנט שנקרא אנשים רגישים מאוד. יש הרבה אנשים רגישים שאין להם שום בעיה עם חושים. לא לכולם מפריע רעש, אורות או מגע לא נעים. וגם זה מאוד תלוי בתקופות בחיים ובהרגשה כללית. חשוב לדייק.

אבל, יכול להיות מצב בו אדם רגיש מאוד יסבול מהפרעה בוויסות חושי. כעקרון, רגישות גבוהה היא תכונה פסיכולוגית שמתבטאת ברמות שונות, לא רק חושים.

על ההבדל בין רגישות גבוהה להפרעה בוויסות חושי אפשר לקרוא

כאן >>>

.

• שאלה: האם כל אדם שהוא רגיש מאוד מכל בחינה שהיא הוא רגיש מאוד לפי ההגדרה שאת מתייחסת אליה או שאת מתייחסת רק לסוג מסוים של רגישים מאוד? מתוך עיון בשאלון אפשר לחשוב על בני אדם שהם רגישים מאוד אבל אין להם את התכונות שהשאלון מתייחס אליהם וייתכן ויש להם תכונות הפוכות.

למשל, אדם מסוים הוא לא אינטואיטיבי בכלל הוא מאוד שכלתן, אמנות ומוסיקה לא מדברים אליו, הוא אוהב סרטים אלימים, הוא לא מוצף בגירויים ותחושות, הוא לא רגיש למגע ולגירויים, אין לו פחד קהל ויש לו ביטחון בפני קהל.

אבל הוא נעלב בקלות ופגיע, קשה לו לראות מישהו סובל, קשה לו לראות רוע והתלהמות. אמנם הוא אוהב סרטי אלימות אבל קשה לו לראות סרטים עצובים (דרמות) כאשר דמות בסרט סובלת ממשהו. קשה לו לשמוע שירים עצובים.

בדברים רבים האדם הזה לא מתאים להגדרה לפי השאלון ויש לו אפילו תכונות הפוכות אבל לפי היבטים אחרים יש לאדם הזה רגישות גבוהה שיכולה אף להגיע לכדי קשיי תפקוד והסתגלות.

האם האדם הזה בכל זאת מתאים להגדרה של "רגיש מאוד" לפי ההגדרה שלך או שאת עוסקת ברגישות מסוג מסוים ויש רגישויות שההגדרה הזאת לא חלה עליהם?

תשובה: השאלון הוא לא מדע מדוייק‬.

הוא נועד רק לעורר שאלות ומחשבות. אם רק כמה מהנקודות בשאלון נכונות לגבי אדם בצורה משמעותית, יש סיכוי שהוא שייך לקטגוריה. בסופו של דבר, מה שקובע זה לא השאלון, אלא איך האדם חש את עצמו. העניין המגדרי גם חשוב. גברים רגישים מאוד רבים מוצאים פחות דברים שמדברים אליהם בשאלון זה. זה יכול להיות מאוד בגלל התרבות שלנו שמעודדת את הגברים "לא להרגיש" – "גבר לא בוכה". ואז אולי לגבר כזה יש פחות מודעות למה שקורה לו. אבל ישנן גם נשים כאלה. מנסיוני, אנשים בעלי טמפרמנט של אדם רגיש מאוד בדרך כלל ישר מזדהים עם התיאורים בשאלון. אבל, כמו שאמרתי, השאלון הוא לא מדע מדוייק.

.

• שאלה: איך ניתן להקהות ולמתן את רגישות היתר?‬ בעיקר בתחום הצפה חושית, התעייפות מהירה, הימנעות מעוררות (אפילו שיחות טלפון מכבידות, שלא לדבר על קול הצלצול המטלטל).

תשובה: עם הרגישות נולדים ולא ניתן לשנות אותה,‬

אבל אפשר ללמוד כיצד להתנהל איתה. וחשוב לעשות זאת, אחרת, נמצא את עצמנו כל הזמן במצב של עוררות יתר. רגישות בפני עצמה היא תכונה נייטרלית, אבל הילדות שלנו, הטראומות שחווינו בעבר והיחס שקיבלנו בבית משפיע על על היכולת להתמודד עם הדברים. לאנשים רגישים מערכת עצבים בנויה אחרת מאשר אצל אדם אחר. היא קולטת הרבה יותר מהסביבה ומתעייפת יותר מהר. לכן, אנחנו חייבים לטפל בה בהתאם. לא ניתן להקהות את הרגישות, אבל אפשר ללמוד איך להרגיע את עצמנו או להחליט מראש שלא נכנסים לסיטואציות מסויימות שגורמות לעוררות יתר. זה אומר – להקשיב לעצמנו ולדעת לנוח כשהתעייפנו. לאכול בזמן. לשון מספיק שעות, כי חוסר שינה או שינה לא איכותית, מוציא אותנו מהאיזון. אם זה מכביד, לדבר פחות בטלפון. לקנות מכשיר עם צלצול יותר נעים או לשים שני טלפונים – אחד בחדר אחר – עם צלצול והשני לידנו שהצלצול שלו מושתק. וחשוב גם לצבור חוויות חיוביות במשך השבוע. יש לנו מין מיכל של אנרגיה פנימית שמספיקה לכמות מסויימת של פעילויות. חשוב למלא אותו באופן קבוע וגם לדעת להשתמש באנרגיה הקיימת בחוכמה. לשמר אותה.

מה שלא ישתנה זה הטמפרמנט שלנו – היותנו אנשים ‬ רגישים מאוד. אבל התגובה שלנו לדברים והיכולת להכיל אותם בהחלט יכולה להשתנות ועל זה בדיוק כתבתי בהמשך

שאלה: בחלק מהדברים הייתי מאד מאד רגישה בילדות והמצב השתפר משמעותית – למשל ברגישות למגע ולרעשים חזקים. מה יכולות להיות הסיבות לכך? האם "תרגול" יכול להעלות את הסבילות, או להקהות את החושים? (אני מתכוונת להשפעה ארוכת טווח ולא לדה-סנסיטיזציה זמנית).

תשובה: התרגול" בהחלט משפר את המצב ומעלה את הסבילות. אני קוראת לזה "חשיפה הדרגתית". אבל חשוב לעשות את זה לאט ובעדינות. כמו שזה נראה לי, הרגישות שלנו לא ממש משתנה, אלא המודעות אליה והיכולת להכיל את הגירויים שאנחנו קולטים. כשאנחנו במצב רוח רע, חולים, במחזור, בתקופה קשה של החיים, טראומות פיזיות ורגשיות וכד', הרבה יותר קשה עם הגירויים וזה נראה לנו כאילו נעשינו יותר רגישים. מצד שני, כשאנחנו בטוב, הדברים זורמים יותר.

.

• שאלה: אני שמח שבתשובה זו הותרת פתח לשינוי, שאני מאמין גדול בו, ומצטרף לדברייך ככל שהם נוגעים בעובדה [המוכרת למדי] לפיה כשאנו בתקופה קשה/חולים וכד', קשה לנו יותר, ואילו "כשאנחנו בטוב", טוב לנו יותר. רציתי לשאול, מה אנשים סיפרו לך על השפעת הספר על חייהם? כלומר חוץ מהבנה של עצמם יותר טוב. האם התרחשו שינויים גדולים בחייהם?

תשובה: כן, בהחלט שינויים משמעותיים.

האנשים הביעו התלהבות והתרגשות. מי שהיה מוכן לעבוד עם עצמו, זה שינה הרבה בחיים שלו. הספר הוא לא רק למידע ומודעות, אלא קריאה לפעולה. לאנשים רגישים מאוד רבים יש בעיות רבות מדי עם סגנון חיים לא מאוזן, כי הם כל הזמן משתדלים להיות כמו כולם. ואז הם מוצאים את עצמם לעיתים יותר מדי קרובות במצבי הצפה ועוררות יתר. הספר "אדם רגיש מאוד" שינה הרבה מאוד בחיי. בזכותו למדתי מתי לנוח ומתי להרחיב את גבולות היכולת שלי וכך לחיות חיים הרבה יותר מאוזנים ובריאים פיזית ונפשית.

.

• שאלה: האם אנשים רגישים‬ חשים אנרגיות של הסביבה ובמיוחד אנשים קרובים? האם הם מתקשים למצא את האנרגיה האישית שלהם? אם כן, איך ניתן לחסום את האנרגיות המתמזגות?

תשובה: אנחנו קולטים את "האנרגיות" של האחר‬.

לא נראה לי שאפשר לחסום אותן. לפחות אני אישית לא יודעת לעשות זאת. אבל אפשר לשאול מטפלים בהילינג או רייקי, אולי יש להם פטנט. למדתי פשוט לעצור ולשאול את עצמי מה קורה לי רגשית ופיזית – איזה תחושות אני חווה בגוף? ואז, אם מדובר בקרובי משפחה, למשל, אני פשוט שואלת: "תגיד/י, אתה מודאג ממשהו? האם את בחרדה?". ואם מתגלה שמה שחוויתי הוא חלק מהאנרגיה שלה/ו, אני לומדת לשחרר את זה מהגוף שלי. לנשום. להרגע. להתנתק. להסתכל מעבר לחלון. כי זה לא שלי. הבעיה מתרחשת כשהאדם שאני שואלת אותו לא ממש מודע למה שקורה לו ואז הוא פשוט אומר לי: "לא, הכל בסדר". במקרה כזה אני הולכת על האינטואיציה שלי. בסה"כ אפילו לא כל כך משנה מה האדם עונה, אם משהו לא מרגיש לי טוב, אני מנסה לשחרר את זה מהגוף שלי או להתרחק, לעזוב, לעשות פסק זמן ואז לראות האם זה משפר את ההרגשה. נכון שזה לא פשוט, כי לא מכל אחד אפשאר להתרחק. אבל זה כמו עם כל דבר לא נעים בחיים – אנחנו צריכים להחליט כמה, באיזה אופן והאם בכלל אנחנו רוצים את זה.

.

• שאלה:

1. האם יש סמן מוחלט שמבדיל בין אנשים רגישים מאד לבין אנשים רגילים? או שכולם נמצאים על איזו סקאלה רציפה והשוליים הקיצוניים שלה "סובלים" יותר מהאחרים מהרגישות שלהם?

2. האם לא נכון לאמר שלכל אדם כמעט יש תחומים בהם יש לו רגישות יתר? (אני אתן דגומא קיצונית-רובינו המוחלט רגישים להתעללות בילדים/קשישים/בע"ח)

3. האם הורות קשה יותר לאנשים בעלי רגישות יתר? האם אנשים רגישים נוטים לדעתך, לפי מה שנתקלת, לוותר על הורות בגלל עוצמת הרגשות שהורות מזמנת?

תשובה:

1. מהמחקרים של ד"ר איליין ארון, מחברת הספר "אדם רגיש מאוד", שחקרה את התכונה של רגישות עולה, כי ישנם 50% מהאוכלוסיה שכשקוראים את השאלון

בכלל לא מתחברים לאף סעיף. לאומת זאת, ישנם 30% נוספים שמוצאים בו נקודות מסויימות רלוונטיות. ורק בין 15-20% מתחברים לרוב השאלות. אבל, כמובן, גם בתוך האוכחוסיה של אנשים רגישים מאוד, ישנם אנשים שונים שקשה להם עם הרגישות שלהם יותר או פחות. אבל צריך לקחת בחשבון שישנם אנשים שבכלל לא "סובלים". בדרך כלל הם אנשים שהיתה להם ילדות טובה, הורים תומכים וסביבה שכיבדה את הרגישות שלהם.

2. יש הבדל בין רגישות לזולת שקיימת אצל הרבה אנשים לבין רגישות גבוהה שמתארת סוג של טמפרמנט עם מכלול תכונות. אנשים רגישים מאוד לא תמיד יהיו רגישים לזולת.

3. נראה שכן, לאדם רגיש מאוד יש הרבה יותר קושי להתמודד עם ההורות. לא יצא לי לפגוש באופן אישי הרבה נשים שוויתרו על ילדים וגם אצלי אין בינתיים ילדים, אבל אני מניחה שהפחד מהקשיים שהם אמיתיים לגמרי וגם הקשיים מעוצמת הרגשות בהחלט עלול לגרום לאנשים רגישים לוותר על הורות. ד"ר ארון מתייחסת לנושא הזה בספרה "אדם רגיש מאוד". אפשר גם לקרוא את הדיון שהיה לנו בקהילה

כאן >>>

.

• שאלה: מה היתרונות שבלהיות אדם רגיש מאוד מבחינה מעשית ויומיומית? איך תייעצי לאדם רגיש מאוד לאזן את היותו אדם פגיע מאוד? מה ההבדל בין אדם רגיש מאוד לאדם רגיש מדי?האם בלבלתי בין רגישות ופגיעות לבין עקשנות, לוחמנות והתנגדות?

תשובה: זה מורכב‬.

יש הרבה יתרונות בלהיות רגיש, אבל זה תלוי בך, האם את מעריכה את זה בעצמך. כמובן, אם עברנו טראומות קשות בחיים ותחושת הרווחה, ה-well being שלנו נפגמה, לאדם רגיש קשה מאוד בחברתנו והוא יצטרך לעבוד על עצמו המון כדי להגיע לאיזון נפשי ופיזי. יש כאלה שבסופו של דבר זה מציח להם לגמרי, ויש כאלה שמגיעים לאיזון רק בצורה חלקית. אני לא אתווקח, בחברה שלנו לאדם רגיש ממוצע די לא פשוט. אבל עם כל הקושי, אסור לוותר על היכולות שלנו להיות יצירתיים, לקלוט אנשים ולדעת מה יכול לעשות להם טוב, להעריך אומנות, להיות אנשים מעניינים, עמוקים עם תוכן, להיות אכפתיים, לשים לב לדברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם, להיות אינטואיטיביים. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו, האם נרצה לראות רק את הצד הקשה של התכונה או שגם את הצד הטוב.

לאנשים פגיעים אני יכולה להמליץ להתיחס אל הפגיעות שלהם כאל פרוייקט. לחפש מה יכול לעזור להם. סדנאות, טיפולים, פעילות פיזית וכד'. כל דבר שיכול לעזור לבנות חוסן פיזי ונפשי. לרפא את הפצעים ולהעצים אותם. חלק גדול מהפגיעות נובע מהטראומות של העבר וגם יחס מצד ההורים ובני המשפחה שלא היה נכון לנו או בעייתי. אני יודעת שקל להגיד, והדרך לא קצרה ולא פשוטה, אבל זה הפתרון היחידי שאני רואה. ללמוד להיות הפסיכולוג של עצמי.

"אדם רגיש מאוד" הוא מונח שמתאר את התכונה, את הטמפרמנט המולד והתכונה היא נייטרלית. יש אנשים רגישים שלא סובלים. הביטוי "רגיש מדי" בדרך כלל מבטא את המצב של פגיעות ורגישות מעבר למה שמצופה בחברתנו. ואז השאלה מהי נורמה? האם אדם אחר, אם היה מבין לעומק את הדברים ורואה את מה שאדם רגיש מאוד רואה, יתכן מאוד שהיה מגיב באותו אופן.

עקשנות, לוחמנות והתנגדות הן תכונות אופי ולווא דווקא קשורות לרגישות. יש הרבה אנשים רגישים שהם לא כאלה.

.

• שאלה: רגישות יתר ויוגה. ‬

ביאטה שלום,

אחרי שקראתי קצת באתרך וגם את השאלון, אני לא בטוחה שהבנתי ממש למה הכוונה ב"אנשים רגישים מאוד" אז אני לא בטוחה שהשאלה שלי קשורה לזה אבל אנסה בכל זאת:

אני רואה את עצמי כאדם רגיש, מהבחינה הזאת שאני נפגעת בקלות מביקורת של אנשים, חוששת מביקורת ולכן פעמים רבות חוששת להביע את דעתי ומחשבותיי בחברה ובאופן כללי אני מאוד ביישנית ומופנמת. ביקורת יכולה פשוט למוטט אותי. הרגישות שלי מתבטאת גם במקרים שבהם אני עדה לסיטואציות אלימות, לאו דווקא כאלו שקשורות אליי באופן ישיר, אלא אפילו שאני נמצאת בחברת אנשים שרבים ביניהם ויש אלימות אפילו "רק" מילולית זה מפחיד אותי ומלחיץ מאוד.

אציין גם שאני מתרגלת יוגה כבר כמה שנים ואפילו בוגרת קורס להכשרת מורי יוגה (אם כי לצערי לא מתמידה בתירגול באופן רצוף) ולאחרונה גם חזרתי לתרגל מדיטציה כל בוקר.

לכן שאלתי אלייך בתור מי שעוסקת ביוגה תרפיה, איך היית מציעה לי להשתמש בכלים של היוגה והמדיטציה כדי להתגבר על רגישות היתר שלי ולפתח חוסן רגשי חזק יותר?

תשובה: יוגה מטבעה מאוד תרפויטית‬.

היא מלמדת אותנו להרגע, להרפות, לשחרר ולחזור לאיזון – במילים אחרות, לווסת את עצמי. כלומר, אם מתרגלים יוגה בקבוצה וגם בבית על בסיס יומיומי, נשים לב שאנחנו יותר רגועים. אבל, עדיין, זאת תהיה הרגעות כללית. יוגה תרפיה רגשית מכוונת בצורה ממוקדת לבעיה מסויימת. למשל, אם אנחנו עובדים על מצבי עוררות יתר והצפה. השלב הראשון – ללמוד לזהות שאת נמצאת במצב הזה. ההתבוננות על עצמנו, על מה קורה לנו ברגע זה, תעזור לנו במשימה זו: איזה רגשות עולים בי כרגע ובאיזה מקום בגוף? איזה תחושות גופניות או ברגשה ובאיזה מקום בגוף? כשנזהה שמשהו קורה, למשל, רעד או מתח בשרירים, קושי לנשום, הרגשה כללית של ייאוש ללא סיבה או כל תחושה / הרגשה אחרת, נבדוק עם עצמנו מה יכול לעזור לנו להרגע. הדבר הנגיש ביותר הוא להתמקד בנשימה. להעביר אותה לבטן. זה כבר מאוד ממתן את החוויה. אפשר בנוסף להשתמש בטכניקות נשימה, כמו, למשל, נשימת ה-UJAI, אם את מכירה.

חשוב לשלב את הכלים עם הבנה של התנהלות נכונה. כלומר, לא מספיק רק ללמוד כל פעם להרגיע את עצמי כשקורה משהו. חשוב גם לבדוק, האם בכלל אפשר היה למנוע מעצמנו מהלכנס לסיטואציה הזו. הכלים של יוגה תרפיה מגוונים. הם משלבים את הפסיכולוגיה והפילוסופיה של יוגה שפחות מוכרים במערב. למשל, המושג של "יציבות נינוחה" – מצב בו אנחנו מתרגלים יוגה בצורה לא מגוייסת מדי ולא ממוטטת מדי. המושג הזה, בעצם, מתאר את רמת העוררות האופטימלית.

עוד מושג מיוגה – שמירה על מיטביות‬.

לטפח את החוויות הנעימות. המצוקה מאוד שואבת ואנחנו שוכחים לתת מקום גם לדברים ולחוויות חיוביות – נעימות. מערכת העצבים שוכחת איך זה להרגיש טוב. לכן, חשוב מאוד כל פעם שקורה לנו משהו נעים פיזית או רגשית, לתת לזה מקום, לחוות את זה במלואו ולהתענג על זה, במקום להמשיך ישר לדבר הבא. ואז כשקורה לנו משהו שמוציא אותנו מהאיזון, עוד כלי מאוד נגיש יכול להיות לפנות למה שעושה לנו טוב ונעים – למשאב שלנו. זה יכול להיות מקלחת, שיחה עם חבר טוב, להיות בטבע, לעשות עיסוי וכד'. וזוב, חשוב לא רק לעשות את זה, אלא לתת מקום לחוויה.

.

• שאלה:

לגבי מה שכתבת קודם האם אנחנו יכולים להימנע מלהיכנס למצבים כאלה מלכתחילה, אז יש מצבים שהם באמת בשליטתי ואני יכולה לבחור אם להיכנס או לא להיכנס אליהם אבל אני מדברת גם על מצבים שהם לא בשליטתי. למשל בשבוע שעבר כשנסעתי באוטובוס התפתחה תגרה בין כמה נוסעים באוטובוס והגיעה לאלימות מילולית עם איומים אפילו באלימות פיזית. זה לא היה קשור אליי אבל נכחתי במקום וזה גרם לי להילחץ ולהרגיש לא נעים.

או בעבודה כשיש לידי אנשים שרבים ביניהם, גם אם זה לא קשור אליי, זה די מלחיץ.

אז נכון שזה גם עניין של קרמה (עוד מושג/אמונה מהיוגה..) ואפשר להתפלסף ולהגיד שכן הבאתי את זה על עצמי דרך מעשים שביצעתי בעבר/בגלגולים קודמים וכו' אבל בסופו של דבר כשזה המצב אז זה המצב ולא ניתן לשנות או לברוח ממנו.

תשובה: לא תמיד אפשר לצאת מהמצב הלא נעים‬.

זה נכון. אם נמנע מ-100% של סיטואציות מלחיצות לעולם לא נדע להתמודד עם קשיים. אבל כדי שנוכל להתמודד, כדאי לשמר את האנרגיה שיש לנו. כלומר, אם יש אפשרות להימנע ממצב שהוא מציף, כדאי לעשות זאת. אם אין אפשרות, חשוב לבדוק איך אפשר להרגיע את עצמי ובכל זאת להמשיך למרות שיש קושי. ואם אין שום אפשרות לאזן את עצמי, חשוב לשקם את עצמי אחרי שהאירוע עבר. נכון שבמקום עבודה או באוטובוס קורים דברים שהרבה פעמים אי אפשר להימנע מהם. אבל, אם ביום לפני זה ישנתי מספיק טוב, עשיתי דברים נעימים (אפילו משהו אחד נחמד) ולא העמסתי על עצמי יותר מדי, אולי היום תהיה לי יותר אנרגיה להתמודד עם הקשיים. כמובן, אני מביאה דוגמא מפושטת מדי לצורך הדגמת הרעיון.

תשובה: וויסות חושי לא תקין רק במקרים של הפרעה בוויסו‬ת

.

• שאלה: בהמשך לתשובותייך, חשבתי על עוד משהו.

אם תסתכלי על השרשור המקדים לנוכחי, קצת למטה – תראי שסיפרתי על משהו מעניין שהבנתי בעקבות השאלונים.

יש שאלון לילדים ויש למבוגרים.

בשאלון הילדים – התשובות לגבי הילדה שהייתי הן "כן" מוחלט לכולן.

בשאלון למבוגרים – כמעט הכל – לא!

לרוב אני לא חווה את עצמי כרגישה מאד (לא פחות מדי, אך לא מאד) וכך גם סביבתי, לפי הפידבקים שאני מקבלת. [כן משנה מצבי רוח בעצמה ומהירות, בעיקר לאור דברים או אנשים שאכפת לי מהם / חשובים לי].

האם בחוויה שלך – במהלך העיסוק באנשים רגישים מאד – נתקלת הרבה בשינויים כאלו בין ילדות לבגרות? האם זה לא אומר בעצם שהשינוי אפשרי, בהתאם לרצון? (בדומה למה שאשכר הציג פה בשרשור).

תשובה: אני בטוחה שהשינוי אפשרי.

אבל אצל כל אחד הוא מתרחש באופן אישי. יש כאלה שלא נתקלים בבעיות כלל כבר מהילדות. יש כאלה שעם הזמן מתעטפים בשריון ונהים בעלי עור של פיל. יש כאלה שעובדים על עצמם ונהיים יותר חסונים נפשית. בעבודה שלי אני רואה בעיקר אנשים שנהיה מודעים לרגישות שלהם כבר בגיל יותר מבוגר. מן הסתם, אנשים שמרגישים טוב עם עצמם לא באים אלי. אבל שורה תחתונה, אני מאמינה בשינוי, אבל כמה, באיזו מהירות ובאיזה אופן – זה כבר תלוי בהרבה פרמטרים.

.

• שאלה: רבות מהתופעות אצלי דומות לאלה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (טראומה בילדות שלא טופלה). יש איזו הבחנה מבדלת בין הנ"ל לבין היות "אדם רגיש מאוד", או שההגדרה האחרונה כוללת את הראשונה?

תשובה: טראומה ורגישות גבוהה הם שני דברים שונים.

נכון שאחרי טראומה אדם נהיה הרבה יותר רגיש למגע פיזי רעש, וכד'. הוא גם נבהל יותר בקלות. מרגיש פגיע יותר. יש לו פחות אנרגיות נפשיות להתמודד עם הקשיים. רגישות גבוהה היא סוג של טמפרמנט. אפשר לתאר אותה בעזרת מכלול של תכונות אישיות שמשפיעות על התנהגות. אצל אנשים רגישים , בנוסף לתופעות שדומות למצב אחרי הטראומה, יש הרבה תכונות שלא קשורות בכלל לטראומה. אחד הדברים הבסיסיים הוא חוויה עוצמתית של הרגשות. אמפטיה, פרפקציוניזם, יצירתיות, אומנותיות, אינטואיציה, מצפוניות, שאיפה למשמעות בחיים, חיים פנימיים עשירים – אלה הן תכונות שאין להן שום קשר עם טראומה.

אבל יכול להיות גם וגם…‬ כן, בהחלט. ואז הכל רגיש עוד יותר.‬ ועם כל זאת אפשר להיות אדם חזק, בדרך משלך. ללא ספק

  הכניסה לאירוח

כאן >>>

.

—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית | טיפולים וסדנאות לאנשים רגישים מאוד

איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים 

.

ביאטה שבון

מטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה רגשית, בעלת תואר בפסיכולוגיה. מנחה סדנאות, הרצאות וטיפולים פרטניים לאנשים רגישים מאוד. מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל.

.

חלק 1

חלק 2

חלק 3

ליצירת קשר:

כאשר גנשה שיבי, זן מאסטר סיני, וגנרל בצבא אכלו עוגה ביחד, הגנרל שאל:

"מהו הדבר שמשתמשים בו בכל יום אך אינו ידוע?

המאסטר הגיש פרוסת עוגה לגנרל ואמר לו:

"אכול פרוסת עוגה זו".

הגנרל אכל את פרוסת העוגה וחזר על השאלה.

המאסטר ענה:

"זה מה שמשתמשים בו בכל יום ואינו ידוע."

מתוך: http://www.rudy.org.il/Zen67.cfm