פעם סיפר לי מישהו סיפור על שני מלאכים במסע, שעוצרים לחניית לילה בבית משפחה אמידה. כאשר הם מבקשים מקום לינה ללילה, המשפחה נוהגת בהם בגסות ומסרבת להלין אותם באחד מחדרי האורחים הרבים שבבית. במקום זה מקצה להם המשפחה מקום קטן במרתף הקר. בעוד המלאכים מציעים את משכבם על הרצפה הקרה, המלאך המבוגר רואה חור בקיר ומתקן אותו.
כשהמלאך הצעיר יותר שואל את המבוגר למה תיקן את הקיר למארחים כל כך לא אדיבים, המלאך המבוגר יותר משיב, “הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים”.
בלילה הבא, אחרי יום מסעות ארוך, המלאכים מגיעים לנוח בבית של חוואי ואשתו, עניים אך מסבירי פנים. אחרי שחלקו עמם את מעט האוכל שלהם, בני הזוג מתעקשים שהמלאכים יישנו במיטתם, בה יוכלו לישון ולנוח כראוי. כשהשמש זורחת למחרת, המלאכים מוצאים את החוואי ואשתו בוכים. הפרה היחידה שלהם, שהחלב שלה היה מקור הכנסתם היחידי, שוכבת מתה בשדה.
המלאך הצעיר יותר רותח מזעם ושואל את המלאך המבוגר: “איך יכולת לתת לדבר כזה לקרות? לזוג הראשון היה הכל והוא נתן מעט כל כך, ובכל זאת עזרת לו. למשפחה השנייה היה מעט אך היא היתה מוכנה לחלוק הכול, ונתת לפרה שלהם למות”. באהבה ובחמלה משיב המלאך המבוגר, “הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים.
כשלנו במרתף של האחוזה, הבחנתי שנאגר זהב בתוך הקיר. מאחר שהזוג היה כפייתי וחמדן ולא מוכן לחלוק את עושרו, חסמתי את הקיר כדי שלא יוכלו למצוא אותו. אמש, כשישנו במיטתו של החוואי, בא מלאך המוות אל אשתו. ביקשתי רחמים ונתתי את הפרה במקומה. הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים”.
מתוך הספר “גירושים רוחניים” מאת דבי פורד
http://www.prag.co.il/pdf/chapters/girushim.pdf
מודעות פרסומת
