Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘יוגה’ Category

חזרה לחלק I

.

רקע כללי

בקבוצת יוגה רגילה בה נוכחים בין 8 ל-15 תלמידים, קיים מעט מקום להתייחסות לתופעות הגופניות העולות בזמן השיעור. הדבר לא אפשרי כלל אם כל התלמידים חווים לעיתים מזומנות משהו הדורש תשומת לב מיוחדת של המורה. לכן, תלמידים רגישים מאוד, במיוחד המתחילים, יפיקו תועלת רבה יותר משיעורים בקבוצות קטנות, בהן יוכלו לקבל תשומת לב אישית.

אני מעדיפה ללמד קבוצה של שניים עד ארבעה אנשים. מצד אחד, אני מספיקה לגשת לכל אחד באופן אישי ולעזור בהתאמת התנוחה באמצעות שמיכות, קוביות וחגורות. מצד שני, השיעור לא אינטימי מדי. אם מתעורר הצורך להתכנס פנימה, לתלמיד יש מרחב פרטי לתרגול עצמי.

בנוסף, מומלץ להכניס רכות רבה והדרגתיות לשיעור ולכוונו להרפיית מתח. בעבודה עם תלמידים רגישים מאוד על המורה לעודד חקירה פנימית, יכולת להכיר באינדיבידואליות של הגוף ולעודד יצירתיות בהתאמת התנוחה. אני מסבירה לתלמידים שאין צורך לשאוף לתנוחה מושלמת במאה אחוז. בתנאי שלוקחים בחשבון עקרונות בסיסיים למניעת נזק לגוף, אין כאן דרך נכונה או לא נכונה לתרגול. קיימות דרכים רבות בעלות השפעה שונה.

אני מזמינה את התלמידים לנסות דרכים שונות, להתבונן בתוצאות ולבחור במה מתאים ביותר באותו הרגע. למשל, נשימת אוג'אי ("נשימת האוקיינוס" אשר יוצרת צליל רך ועמוק על ידי הצרה של הגרון). יום אחד, נהיה עצבניים ונרגיש צורך בנשימה רכה עם צליל עדין. יום אחד – בנשימה אנרגטית שמשמיעה צליל חזק, כי נרגיש צורך בתוספת אנרגיה.  ויום אחר – יתכן שנרגיש שלגוף כלל לא נעים לתרגל נשימה זו ונבחר בתרגיל נשימה אחר.

על מנת שהתלמיד ירגיש בטוח וידע שבזמן ההצפה השיעור יעזור לו לחזור לאיזון, כדאי ליצור שיעור גמיש, כך שתהיה אפשרות לשנות את התוכן בהתאם למצבם של המתרגלים. יש לאפשר מנוחה בשיעור אם התלמיד מרגיש צורך לשכב ולהתכנס פנימה. הדברים הפשוטים שעשויים לעזור בזמן ההצפה הם הסטת תשומת הלב מהגירוי והכוונתה למשהו אחר. ניתן לעשות כל דבר שמאפשר "אוורור" –  להחליף זמנית פעילות ולחזור אחרי זמן מה, לצאת החוצה, לנסות תנוחה אחרת.

דבר נוסף הוא וויסות של כמות הגירויים החיצוניים במהלך השיעור. ריבוי הגירויים בסביבה עלול להביא לעוררות של מערכת העצבים. לכן, מומלץ לפנות ככל האפשר את מרחב התרגול מחפצים מיותרים. כמו כן, לאנשים בעלי רגישות גבוהה נדרש לעתים קרובות זמן ממושך יותר לקלוט את החומר. לכן, יש לצמצם את כמות החומר המועבר בשיעור ובכל תנוחה לבחור 2-3 נקודות להתמקדות.

התלמידים אף עלולים להיות מוצפים מהגירויים הוורבליים (כגון, ההסברים המילוליים של המורה או הדיבורים בין התלמידים) או מהתיקונים התדירים והמגע של המורה. לכן, על המורה להפנות תשומת לב מיוחדת לכך ולנהוג ברגישות בהתאם לצרכים של התלמידים.

הקשבה לגוף

שיעורי יוגה בהם מושם הדגש על תרגול פיזי אינטנסיבי ועל מושלמות התנוחה מבחינה חיצונית, עלולים ליצור תחרות בין התלמידים. בשל נטייתם לפרפקציוניזם ויכולתם לקלוט רגשות של אנשים אחרים בסביבתם, קיימת סכנה מוגברת למאמץ יתר ולנזק לגוף אצל תלמידים רגישים מאוד. לעתים קרובות הסביבה איננה מבינה את צרכיהם ולכן, אצל רבים מהם מתפתח צורך להיות כמו כולם ולהתאים את עצמם לסטנדרטים המקובלים.

כתוצאה מכך, תלמידים רגישים מאוד נוטים לעבוד עם גופם בצורה אלימה וקיצונית מתוך המחשבה שהם חלשים מדי והצורך לדחוף את עצמם מעבר ליכולתם. לכן, תרגול תנוחות רך יותר, אשר מדגיש התבוננות וחקירה פנימית, שחרור מתחים ואיזון נפשי עשוי להיטיב עמם. חקירת הגבולות של הגוף באמצעות הקשבה לאיתותים שלו עשויה ללמד להבחין מתי לדחוף את עצמם בעדינות קדימה ומתי לתרגל בצורה מתונה יותר.

על מנת לחקור את התחושות הגופניות ניתן להתבונן בזמן התרגול בהבדל בין התחושות בצד ימין לבין אלו בצד שמאל, בין הרגשה לפני התנוחה לבין ההרגשה מיד אחריה ובמעבר בין התנוחות. בהמשך, ניתן להזמין את התלמידים לבצע תנוחה שהגוף "מבקש" אותה כרגע ולשאול אותם לפי אלו תחושות בגוף הם ידעו באיזו תנוחה לבחור.

בשלב הראשון אני מציעה לתלמידים להתבונן בתחושות הנעימות בגוף העולות בזמן התרגול – שחרור, התרווחות, חמימות, רוגע, שקט, זרמים חמימים וכו'. תחושות אלה הן בעצם הזרקור אליו אנו שואפים כשהגוף מאותת מצוקה. ללא חקירת המצב המאוזן, לא נדע לאן לחזור במידה ונדחוף את עצמנו יתר על המידה מעבר לגבול היכולת. בנוסף, מתוך ההקשבה לתחושות הנעימות בגוף קל יותר להרפות את המתח בשרירים.

על מנת לחקור את התחושות הנעימות, ניתן להשתמש בתנוחות שלא דורשות מאמץ פיזי רב מדי ומסייעות לשחרר מתחים כמו תנוחת העובר, הארכת רגליים בשכיבה על הגב, תנוחת הצפרדע בשכיבה (סופטה בדהה קונאסנה), נשימה בטנית או אוג'אי. כמו כן, עיסוי עצמי קל לפני ההרפיה בתחילת השיעור מהווה מקור לתחושות נעימות רבות וגם עשוי לסייע להיכנס להרפיה הרבה יותר עמוקה.

בשלב השני, אני מציעה לתלמידים לחקור גם את התחושות הלא נעימות. התחושות הלא הנעימות הן – אי נוחות, עקצוץ, דקירות, צריבה, מתח, משיכה, כאב כהה, כאב חד וכו'. איתותים אלה נועדו להודיע לנו על סכנת נזק לגופנו. לעתים קרובות תחושות לא נעימות מתונות כמו אי נוחות או שיבוש בנשימה מקדימות את תחושת הכאב. תשומת הלב לתחושות אלו עשויה לסייע בהתאמת התנוחה בטרם עברנו את גבול היכולת.

למטרה זו אני מזמינה את התלמידים לתרגל תנוחות יחסית קלות בהן ניתן להישאר זמן ממושך יותר. ניתן להשתמש בתנוחות כמו פיתולים רכים, הטיות קדימה (אופווישטה קונאסנה) או מתיחות שרירי ידיים למיניהן. ההקשבה לאיתותים הלא נעימים מנחה אותנו בבחירה אלו תנוחות לא מתאימות לנו כרגע ומתי מתאים לגוף שלנו לצאת מהתנוחה.

הרגשת הכאב ואי הנוחות כל כך מוכרת לנו ומהווה חלק כה בלתי נפרד מגופנו, עד שאנו שוכחים איך זה פשוט להרגיש טוב. לעתים קרובות אני רואה תלמידים שנכנסים לתנוחה בצורה מאוד לא נוחה להם אבל לא מרגישים את זה. רק כשאני מסבה את תשומת לבם לתחושה בחלקים שונים בגוף בזמן התנוחה, הם לפתע חשים באי נוחות או כאב.

אחת התלמידות, לפני שהגיעה אלי, תרגלה שנים רבות אצל מורה המדגיש עבודה פיזית אינטנסיבית. בשיעורים הראשונים היא עבדה עם נשימת אוג'אי בעוצמה רבה והצליל של הנשימה היה חזק וחד מאוד, אבל היא הרגישה מצוין עם זה ונהנתה מהנשימה. הצעתי לה לנסות לרכך את הנשימה. כשעבדנו על החקירה של התחושות, היא אמרה שבזמן האוג'אי פתאום שמה לב שהחזה שלה מכווץ ומתוח ובעצם, העוצמה הקודמת של הנשימה אינה מתאימה לה. כשהצליחה לעדן את הנשימה, הרגישה הקלה ושחרור בגוף.

אחרי לימוד ההקשבה לאיתותיו המגוונים של הגוף, אפשר להתקדם קצת יותר ולגעת בשולים של הגבול. ניתן להעמיק בעדינות לתוך התנוחות העובדות על הארכת שרירים, או להיכנס לתנוחות מאתגרות יותר, תוך כדי בדיקה של כמה זמן להישאר בתנוחה ומתי לצאת ממנה.

היבט משמעותי נוסף הוא האינטנסיביות של התרגול. אנשים בעלי רגישות גבוהה נוטים לתנודות גדולות יותר במצב העוררות שלהם. התנוחה שהייתה נוחה אתמול, קשה או בכלל לא מתאימה היום. תרגול רך ועדין מאוד עשוי להתאים למצב של עוררות יתר. תרגול אינטנסיבי והשהייה ממושכת יותר בתנוחה יתאים במצב רגוע יותר.

חשוב לזכור, כי עבודה פיזית אינטנסיבית מדי והשהייה ממושכת בתנוחה עלולים להביא לעוררות יתר. על מנת ליצור תחושת איזון בתנוחות, אני מזמינה את התלמידים לעבוד מתוך הרפית מאמץ ותשומת לב מיוחדת למעברים בין תנוחה לתנוחה. בנוסף. גם העבודה עם הנשימה בזמן התנוחה ובמעברים שומרת על רמת העוררות האופטימאלית.

מתוך ניסיוני, תלמידים רגישים מאוד מפיקים תועלת רבה יותר משיעורים רכים ואיטיים יותר כאשר תנוחות נמרצות ומאתגרות יותר נכנסות בהדרגתיות ובעדינות בהתאם לקצב האישי. יחד עם זאת, יש לציין, כי תרגול יוגה רכה לעתים אינו מספיק לבניית חוסן פיזי אופטימאלי. לכן, מומלץ להוסיף פעילות גופנית מסוג אחר כגון הליכה, ריצה, משחקים ספורטיביים וכו'.

במהלך השיעור אני שואלת את התלמידים איך הם מרגישים בתנוחה, מה השפעתה עליהם והאם היא מתאימה להם כרגע. התגובות של התלמידים מאפשרות להתאים טוב יותר את השיעור לצרכים המיוחדים של הגוף באותו הרגע. בנוסף, שאלות כמו "מה קורה לך עכשיו בגוף" מזמינות את התלמיד להתבונן במה שקורה לו, לחקור ולהחליט מה מתאים לו ומה לא.

מרכיב נוסף ראוי לציון הוא התאמת התנוחה (מודיפיקציה) למצבו האישי של המתרגל. תלמידים רבים באים לשיעור בציפייה להתאים את עצמם לתנוחות ומופתעים מאוד לשמוע שלא הם משרתים את היוגה, אלא היוגה משרתת אותם. בעזרת אביזרי עזר כמו קוביות, חגורות ושמיכות ניתן לרכך, לאפשר ולעודד את התלמיד להתחיל לעבוד מהמקום בו גופו נמצא באמת.

נשימות

לתרגילי נשימה עשויה להיות השפעה רבת עוצמה על המצב הרגשי והפיזי של המתרגל. תרגול נשימות עשוי להרגיע את התודעה, לשחרר מתחים בגוף ולהביא לחיוניות רבה יותר. במקרים של הצפת יתר, תרגול נשימות עשוי לשמש אחד הכלים המרכזיים, המאפשר חזרה לאיזון וכתוצאה מכך המחזק את החוסן הנפשי. אפילו הכוונת הנשימה לבטן בלבד, כבר עשויה למתן במידה ניכרת את עוצמת החוויה.

אני מוצאת, שלעתים קרובות הנשימה המועילה והמהנה ביותר עבור תלמידים רגישים מאוד היא אוג'אי. נשימה זו עשויה להרגיע ולמרכז במיוחד, כאשר התלמיד מצליח לרכך ולעדן ככל האפשר את הצליל היוצא בעקבותיה. נשימה זו גם נוחה מאוד מכיוון שניתן להשתמש בה גם בתנועה.

למשל, כשהתלמיד חווה קושי לשבת זמן ממושך או שהנשימה המעודנת מרדימה אותו, אני מזמינה אותו לבדוק אוגא'י בהליכה אטית, כשהתודעה עוקבת אחרי כל צעד ותנועה. אחד היתרונות של נשימה זו הוא בכך שאחרי תרגול ממושך, היא מתחילה להופיע באופן ספונטאני בעת מצוקה פיזית או רגשית. כפועל יוצא, עבור אנשים רגישים מאוד, אוג'אי הופך לאחד הכלים הזמינים ביותר בזמן ההצפה.

יחד עם זאת, תרגול נשימות כוחני מדי או ללא התייחסות למצב הנוכחי של המתרגל, עלול להביא להיפר וונטילציה, להגביר את עוצמת החוויה של הרגשות או לעורר רגשות שהיו רדומים לפני כן, להגביר את עוצמת האנרגיה בגוף ועל ידי כך להביא להצפה. יש להתחשב בכך במיוחד כשמתרגלים טכניקות נשימה יותר פעילות כמו קפלבהתי או באסטריקה ולעבוד עליהן ביתר עדינות.

המשך לחלק III של המאמר

.

הקהילה של אנשים רגישים מאוד – http://www.anashimregishim.com

 


ביאטה שבון יהב, תרפיסטית גוף-נפש, מתמחה באנשים רגישים מאוד, מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל https://tnuaitit.com

.
מודעות פרסומת

Read Full Post »

הוא היה איש פשוט שחי חיים פשוטים, והיה לו טוב. היה לו טוב שיש לו בית, שהפרה חולבת, שהתרנגולות מטילות, שהאדמה מניבה, שהפירות צומחים, ושהשמש זורחת. היה לו טוב עם מה שיש לו. עד שבעל הבית השתגע. בעל האחוזה, האיש העשיר באזור, בעליהן של כל הקרקעות מכאן עד האופק, החליט ביום בהיר לעשות למישהו טוב על הנשמה ולתת לאיש פשוט הזדמנות להפוך לאיש עשיר מאוד.

הוא בחר באיש הפשוט שחי לו חיים פשוטים בקצה האחוזה. “יש לי עסקה משתלמת בשבילך!” הכריז חגיגית. “תמורת אלף דולר”, הסביר בעל האחוזה “תוכל לקנות ממני את כל הקרקעות שתצליח לעבור בהם במשך היום”. האיש חייך, זה נשמע טוב, יותר מדי טוב. “אבל יש לי תנאי אחד”, אמר בעל האחוזה, “תצטרך לחזור עד סוף היום לנקודת ההתחלה. אם תצליח לחזור לכאן עד שקיעת החמה, כל שטח האדמה שמכאן ועד המקום שהגעת אליו יהיה שלך. מחר בבוקר תצא לדרך. ואל תשכח להביא את הכסף!”, חתם בעל האחוזה את דבריו.

האיש רץ הביתה, שבר את קופת החיסכון הותיקה, משכן את הטרקטור שלו, ולמחרת עם הנץ החמה ניצב עומד מוכן ומזומן בנקודת הזינוק בחצר ביתו של בעל האחוזה. “היכון, הכן, וצא!” הכריז בעל האחוזה שהצטייד במשקפת טלסקופית, לא לפני שגבה את אלף הדולר שלו. האיש שנעל את נעליו הנוחות ביותר פצח בריצה מטורפת, הוא רץ ורץ ורץ, וכל פסיעה שקידמה אותו מילאה את לבו בשמחה, הוא ידע שמהיום בערב הכול יהיה שלו, המטעים, הכרמים, שדות החיטה והאורז, מקשאות האבטיחים והפרדסים, כל אלה יהיו רק שלו. והוא המשיך לרוץ ולרוץ. כשהשמש עמדה כבר באמצע הרקיע, החליט האיש שכדאי לו לרוץ עוד קצת, אם יצליח להקיף גם את כרמי הזיתים הוא יוכל בעתיד להפיק גם שמן זית, ואולי למכור גם זיתים כבושים. זה כדאי, שכנע האיש את עצמו והמשיך לרוץ קדימה.

רק בשעת צהריים מאוחרת הוא התחיל לחזור חזרה, לנקודת ההתחלה. הוא חשש שלא יספיק לחזור, ואימץ את כל כוחותיו כדי לרוץ. הוא רץ כמו מטורף, וככל שהשמש שקע כך הגביר את מרוצתו. אם לא יספיק לחזור הוא לא יקבל כלום, גם לא את אלף הדולרים. לבו פעם בקצב מטורף, ריאותיו נשפו במלוא העוצמה, הכאב בצלעותיו היה אדיר,וכל שרירי ושידרו מצוקה אמיתית, אבל הוא לא נתן לכל אלה להפריע לו במשימתו, הוא רץ קדימה במלוא הכוח, מתעלם גם מזרזיף הדם שהחל נוזל מאפו, הנה… הנה… הוא ממש רואה את קו הסיום.

ריאותיו נשפו במלוא העוצמה, הכאב בצלעותיו היה אדיר, וכל שריריו שידרו מצוקה אמיתית רץ! כאן… עוד רגע אחד… לפני שתשקע השמש… רגליו דרכו על קו הסיום. פרץ דם פרץ מאפו ומפיו, והוא קרס תחתיו. מאוחר יותר קברו אותו בני משפחתו בחלקת אדמה שאורכה מטר תשעים וחמישה ורוחבה שמונים סנטימטרים.

Read Full Post »

פורסם בפורטל   yoga.co.il

מאת:ביאטה שבון – תרפיסטית גוף-נפש, מתמחה באנשים רגישים מאוד, מורה מוסמכת ליוגה תרפיה רגישת, מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל https://tnuaitit.com

 


השתתפתי לא מזמן בסדנת יוגה בהנחיית המורה שהמליצו לי עליה מאוד. השיעור התחיל בהרפיה שנמשכה כעשרים דקות. מכיוון שהשעה הייתה עדיין מוקדמת בבוקר, ובקושי הצלחתי להתעורר, הרגשתי צורך להתחיל בהרפיה ערנית יותר. לכן, בזמן שכולם נשכבו, נשארתי יושבת על מנת לעשות מדיטציה.

אותה הרגשה מוכרת התחילה להתעורר בתוכי. עשרים וחמישה אנשים שוכבים על הרצפה בזמן שהמורה מנחה את ההרפיה ואני שוב לא כמו כולם. הרגשתי את מבטה התוהה של המורה, המופנה אלי, שעורר בי אי נוחות קלה. אך מיד לאחר מכן, הגוף הרפה את המתח ועלתה בי שמחה – על כך שסוף כל סוף אני יכולה להרשות לעצמי להיות כמו שאני, אפילו אם זה שונה מאוד מהזרם הכללי.

אחרי ההרפיה עבדנו על העמקה לתוך מתיחות השרירים. הקפדתי לעשות הכל בקצב ובמשך שמתאימים לי. בעוד שכולם שוהים בתנוחה זמן ממושך, ביצעתי תנוחות אחרות כשהרגשתי שזה הספיק לי.

בשלב מסוים המורה אמרה משהו על הגרביים. מבטה היה מוסט מעט הצידה, כך שחשבתי שהיא מדברת אל מישהו אחר בכיתה. לרגע הסתכלתי מסביב ופתאום קלטתי שאני היחידה שלובשת גרביים. הרגשתי שוב את תדהמתה של המורה. די הגיוני. יום קיץ חם. מי יעלה בדעתו, שלמרות זאת רגליי קרות מאוד.

בהפסקה המורה ביקשה לא לדבר וכולם התפזרו. הייתי עייפה מהתרגול הממושך והחלטתי לנוח מעט בשכיבה. כשהשיעור המשיך ואני שהיתי פחות ופחות זמן בכל תנוחה, המורה הסתכלה עלי בדאגה ושאלה: "האם את חולה?" "לא, אני פשוט רגישה מאוד וזקוקה להתאמה אישית של התרגול", רציתי להגיד לה. אבל פניה היו כבר מועדות אל תלמיד אחר. אין זה דבר פשוט להקדיש תשומת לב לכל אחד באופן אישי כשבאולם נוכח מספר כה רב של תלמידים.

יצאתי מהסדנא עם סיפוק רב. בעבר נמנעתי מתרגול בקבוצות גדולות עם מורים שאני לא מכירה. תמיד הרגשתי שונה מאוד ולא מובנת על ידי המורה. הם חשבו שאני רגישה מדי ושאני מסוגלת ליותר, בזמן שאני הרגשתי צורך בהתאמה מיוחדת של תנוחות היוגה. היום אני מתרגלת יוגה בשיעור כלשהו בדרך שמתאימה לי באופן אישי. ואם לשנייה עולה הפחד להיות שונה או לא לענות על הציפיות של המורה, הוא כבר אינו שולט בי.

את היכולת לראות בשוני הקיים בי את הייחודיות שלי ולפתח דרכים יצירתיות בעבודה עם גופי, רכשתי בזכות הלימודים בקורס מורים ליוגה אצל ציפי נגב. כשפגשתי את ציפי, גיליתי שהיא מדברת בשפה שלי. היא הייתה קשובה מאוד, תומכת ועדינה. היא לימדה אותי לתרגל יוגה באהבה, באמיתיות וברגישות תוך כדי מתן מרחב לייחודיות של הגוף והנפש שלי. כתוצאה מכך, הגעתי להבנה עמוקה יותר של הרגישות שלי, למדתי להגיע אל נקודת שיווי המשקל של העצמי ובזכות זאת התחזקתי פיזית ונפשית.

החקירה של הרגישות שלי הביאה אותי אל ספרה של ד"ר איליין ארון "האדם בעל הרגישות הגבוהה". ד"ר ארון, בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית וניסיון נרחב בפסיכותרפיה, חקרה במשך 20 השנה האחרונות את נושא הרגישות הגבוהה אצל בני אדם. מחקרה הראה שרגישות גבוהה זוהי תכונה מולדת וקיימת אצל כבין 15% ל- 20% מהאוכלוסייה.

אנשים בעלי רגישות גבוהה מרגישים לעיתים קרובות, שהגירויים שבאים מהעולם החיצוני מציפים אותם ומביאים אותם למצב של עוררות יתר. גירויים אלה יכולים להיות חיצוניים (כגון אור או רעש חזק, חום או קור קיצוניים או ריבוי התרחשויות ואירועים מסביב) וגם פנימיים (תחושת אי נוחות או כאב בגוף או רגשות).

לפי ד”ר ארון, מערכת העצבים של אנשים אלה מאורגנת בצורה שונה מהרגיל. הם מזהים הרבה יותר פרטים ודקויות בסביבתם, ולכן, מוצפים במהירות רבה יותר מאשר אדם אחר. כתוצאה, הם מתעייפים מהר, מגיעים למצב עוררות יתר של מערכת העצבים, יוצאים מהאיזון הרגשי ונוטים לחפש מקום שקט בו יוכלו להיות זמן מה בפרטיות. לפעמים, בשל עובדה זו, מתוך חוסר הבנה, טועים לחשוב שהם נבוכים, מופנמים או לא חברותיים.

כמו כן, לאנשים בעלי רגישות גבוהה קיימת נטייה יותר גבוהה ללחץ ולמתח. יש להם קושי לעשות הרבה דברים רבים בו זמנית ולעמוד בלחץ. הם מרגישים צורך לארגן את חיי היום יום על מנת להימנע ממצבים מציפים. הם חרדים במיוחד מכעס או מעימותים. נוטים לטלטלות של מצבי רוח, בהם למשך זמן קצר הם מרגישים טוב ולאחר מכן, לפתע פתאום, הכול נראה חסר תקווה וחסר ערך. אנשים כאלה חווים אף שינויים דרמטיים דומים באנרגיה הגופנית או בפעילות המנטאלית. לעתים הם מוצאים את עצמם על סף דמעות או פאניקה.

למרות הקושי שחווים אנשים רגישים מאוד בחיי היום יום, היכולת לראות פרטים זעירים רבים מאפשרת להם לחוות את המציאות בצורה מדויקת ומלאה יותר. מוחם של אנשים אלה מבצע עיבוד מעמיק יותר של המידע. הם נוטים להרהר יותר על כל דבר, למיין את הנתונים להבחנות מעודנות יותר. הם הראשונים שמזהים מה כדאי לשפר בתחומים מגוונים, ויעילים, במיוחד במשימות שדורשות ערנות, דיוק, מהירות תגובה והבחנה בשינויים זעירים.

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות יצירתיים ואומנותיים מאוד, בעלי אינטואיציה גבוהה, בעלי יכולת אמפטיה ואכפתיות גבוהות, מודעות גדולה לעזרה לזולת, נטייה לחיפוש דרך להתפתחות רוחנית. אנשים אלה הינם בעלי חיים פנימיים עשירים ורב ממדיים, בשל יכולתם לחוות דברים בצורה עמוקה מאוד.

בתרגול יוגה, רגישות גבוהה באה לידי ביטוי באינטליגנציה גופנית גבוהה מאוד. תלמידים רגישים מאוד קשובים מאוד לגופם ומודעים במידה רבה לאיתותיו. אולם, מכיוון שהם חווים את תחושותיהם הפיזיות בעוצמה הרבה יותר גבוהה מתלמיד רגיל, פעמים רבות הם לא יוכלו לשהות בתנוחה זמן ממושך. הם ייטו להרגיש כאבים, אפילו בתנוחות פשוטות מאוד, לכאורה. ישימו לב לתחושות ולכאבים בלתי צפויים במקומות שונים בגופם שיחלפו תוך זמן קצר. אנשים אלה ייטו להרגיש לא בנוח ואף סחרחורת במעבר חד בין תנוחה לתנוחה, במיוחד בין שכיבה לישיבה או לעמידה.

שהייה ממושכת בתנוחה, תרגול נשימות ומדיטציה יהיו עלולים לעורר ולהגביר את תחושותיהם הגופניות, הכאבים הפיזיים או הרגשות העולים תוך כדי התרגול. הם יהיו רגישים יותר לשינויי טמפרטורה באולם התרגול, יתעייפו מהר יותר משיעור אינטנסיבי וממושך. האופן בו המורה מדבר אתם ומתייחס אליהם עלול לעורר אצלם רגשות בעלי עוצמה גבוהה. אחד התסכולים הגדולים של תלמידים אלה משיעורי יוגה ינבע מהתחושה שהם לא מובנים על ידי המורה ומהמחשבה שהשיעור פשוט לא מתאים להם או, יותר נכון, שהם לא מספיק בכושר בשבילו.

מסיבות אלו, קיים צורך בהתאמת שיעורי היוגה לצרכיהם המיוחדים של תלמידים רגישים מאוד. בכל מרכיב של השיעור – תנוחות, נשימות, הרפיה ומדיטציה – קיימת אפשרות של גירוי יתר של התלמיד. במקרה של גירוי יתר פיזי או רגשי, מערכת העצבים נכנסת למצב של עוררות יתר שמביאה, בסופו של דבר, להצפה פיזית או נפשית (בהמשך – הצפה). חיוני להכיר בכך שההצפה איננה פחד או חרדה ממאמץ, אלא איתות של מערכת העצבים על כך שעוצמת הגירוי גבוהה מדי עבורה.

כדאי לציין, כי קיים הבדל משמעותי בין מצב עוררות יתר לבין הצפה. במצב של עוררות יתר, הגוף אמנם מאותת מצוקה, אך האדם עדיין מכיל את המצב ויכול להשתמש בכלים לעזרה עצמית על מנת לחזור לשיווי משקל פנימי. במצב של ההצפה, האדם מאבד שליטה ונשאב לתוך החוויה הקשה. בנקודה זו קשה הרבה יותר לחזור לאיזון.

לכן, על מנת לזהות את נקודת האל חזור, טרם בואה של ההצפה, על התלמיד לשים לב לאיתותים של הגוף על מצוקה, ברגע שהם מופיעים, ולשנות את התנהלותו בהתאם באופן מידי, מבלי להמתין להצפה. במקרה כזה, עומדים לרשותו של מורה ליוגה מגוון כלים, העשויים ללמד את התלמיד לזהות טוב יותר את האיתותים של עוררות יתר ולשוב לאיזון.

אנשים רגישים מאוד עשויים ליהנות במיוחד משיעורי יוגה. בכוחו של תרגול, שמבוצע כראוי, לפתח ולחזק חוסן פיזי ונפשי של התלמיד. בהמשך אביא מספר נקודות חשובות להתייחסות, שעלו הן מתוך התרגול האישי שלי במהלך השנים, והן מתוך עבודתי עם אנשים רגישים מאוד בשיעורי יוגה. את הכלים והשפה בהם אני משתמשת אני מביאה מתוך שנים של לימוד עם המורה שלי, ציפי נגב.

המשך לחלק  II של המאמר

המשך לחלק  III של המאמר

.

הקהילה של אנשים רגישים מאוד – http://www.anashimregishim.com


.


ביאטה שבון יהב, תרפיסטית גוף-נפש, מתמחה באנשים רגישים מאוד, מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל https://tnuaitit.com
.

Read Full Post »

‏היו היה מלך עשיר ולו 4 נשים.

את האישה הרביעית הוא הכי אהב . הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים. הוא לא הסתפק בשבילה במשהו שהוא פחות מהטוב ביותר .

‏גם את אישתו השלישית הוא מאוד אהב ותמיד הקפיד להציג אותה לממלכות שכנות. אך בלבו תמיד קינן החשש שיום אחד תעזוב ‏אותו למען אחר.

‏גם את אישתו השנייה הוא מאוד אהב. הוא היה מספר לה את כל אשר על לבו ומתייעץ אתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד. והיא, תמיד אדיבה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.

את אשתו הראשונה המלך לא אהב כלל. על אף שהייתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו.ועל אף שהיא אהבה אותו מאוד הוא בקושי שם לב אליה.

‏יום אחד, המלך חלה וידע שזמנו הגיע. הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה,

“‏יש לי ארבע נשים וכשאני אמות אני אהיה לבד”?

‏המלך שאל את אישתו הרביעית: “אהבתי אותך הכי הרבה וטיפלתי בך נהדר. עכשיו כשאני גוסס

‏האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?”

“‏אין סיכוי” היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה. תשובתה פילחה את לבו כסכין .

‏המלך שאל את אישתו השלישית: “אני אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם. עכשיו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה?”

“‏לא!” היא ענתה “החיים טובים מידי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש!” ליבו שקע והפך לקר.

‏הוא שאל את אישתו השנייה “אני תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי. ‏כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?”

“‏אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם!” היא ענתה “המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד לפתח הקבר” .תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס.

‏פתאום,

קול קרא: “אני אבוא איתך. אני אעקוב אחריך לאן שתלך”!!

‏המלך הסתכל, למולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת. אשתו הראשונה .

‏‏בסבל רב אמר המלך: “עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהייתה לי ההזדמנות”.

לכולנו יש 4 נשים בחיינו:

‏הרביעית – היא גופנו. לא משנה כמה זמן ומאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות.

‏השלישית- היא רכושנו,מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים.

‏השנייה- היא המשפחה והחברים שלנו. לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם יישארו

‏ איתנו זה רק עד פתחו של הקבר.

והראשונה – היא הנשמה שלנו. שתלך איתנו לכל מקום למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתנו לכל מקום. ‏ ‏

מתוך :

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=smrtstories

Read Full Post »

יוצא לכם לפעמים לאחר לשיעור יוגה? מה קורה בדקות האחרונות לפני שאנו מגיעים באיחור? מוטרדים, נלחצים, המתח מגיע והדופק עולה. זה קורה לנו, כי אנו שוכחים ששיעור יוגה הוא בסך הכל הביטוי החיצוני של התרגול שלנו. אנו שוכחים להיות ביוגה במקום לעשות יוגה. אם נרשה לעצמנו להירגע, לנשום נשימות עמוקות ואיטיות ואפילו אולי נזמין את נשימת אוג’אי, שיעור היוגה יתחיל עבורנו בדיוק בזמן. אם השיעור בקבוצה מתחיל בשעה 18:00, אפשר להזמין את התודעה שלנו להיות ביוגה לא משנה היכן אנו נמצאים באותו הרגע. בדיוק בשעה 18:00, נזמין את התודעה שלנו להתמקד בנשימה, בין אם אנו יושבים באוטובוס, הולכים ברחוב או עולים במדרגות. נרפה את הכתפיים ונשים לב למה שקורה לנו בגוף. נזמין את הלחץ להתפוגג. כך השיעור יתחיל עבורנו בדיוק בזמן וכשנגיע פיזית למקום, נוכל להצטרף לשיעור באופן הרבה יותר אורגני.

Read Full Post »

The place where body and mind meet is deep within the channels, where your thoughts are riding like horsemen on the inner winds.

Now normally our thoughts are flying around every which way, flitting from one object to another, like a fly. Land here; touch the object for a second; take off; land on another object, moment by moment, throughout the whole day.

And this restless flitter of the thoughts is reflected in the inner winds, which then tend to crowd up around the choke-points – tightening the knots there, and ultimately damaging the parts of the body located around each particular choke-point.

This is precisely why people whose everyday work demands constant bursts of thought in different directions, with constant interruption of their focus, begin over time to exhibit the same sorts of physical problems: problems with their heart; ulcers; even, say baldness…

It’s also why not being interrupted for a good period of time – getting a chance to sit down and focus on one thing like a good book or your favorite music for some time – is so relaxing. The focus, and the fixation in the focus – staying there – has a calming effect on the inner winds.

מתוך הספר:

סוד כוחה של היוגה“, מאת גשה מייקל רואץ’ ולאמה קריסטי מקנאלי

Read Full Post »

לעתים התרגול שלנו מגיע למקום בו אנו חשים תקועים. הכל נראה אותו הדבר ואנו מתחילים להשתעמם. נראה פתאום שכאילו התרגול מיצה את עצמו ואנו משתוקקים לדברים חדשים. זה עלול לקרות לנו בכל מצב בחיינו, בין אם זה זוגיות או עבודה. ואז אנו מבולבלים ורוצים לעזוב. ודווקא עכשיו זה הזמן להקפיד על התרגול הסדיר ולהמשיך. מצב זה הנו מיוחד מאוד ומאפשר לנו לשמר את מה שכבר השגנו. למדנו ועמלנו בשלב הבניה, והנה עכשיו הגיע הזמן לשמר את מה שנבנה. בנוסף, זה הזמן להעמיק לתוך התרגול ועל ידי כך לגלות רבדים חדשים של אותם הדברים המוכרים. המציאות היא רבת מימדים וככל שאנו מתעמקים בדברים המוכרים, כך אנו מגלים שכבות חדשות של חוויה וידע הנסתר מפנינו.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »